בש"פ 2302/97 מדינת ישראל נ. עמאר עואד

המדינה עררה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא השופט אסא) לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים כחלופה למעצר, ומלבד ערבות כספית התנאי הוא שישאר במעצר בית מלא בבית דודו בכפר איכסל.

על פי כתב האישום המשיב הוא צעיר שנהג לספק לנערות צעירות סמים מסוג קנאביס המכונה "גראס", והוא עשה כן במספר רב מאוד של מקרים. את הסם לצרכי עישון חילק המשיב לקטינות ולחברים נוספים ללא תמורה, והוא נהג לבלות עימם תוך עישון סמים משותף.

בהחלטתו ציין השופט קמא, כי עניינו של המשיב הוא יוצא דופן בשל בעיותיו הנפשיות והוסיף כי ניתן גם ללמוד על כך מהעובדה שסיפק את הסם ללא תמורה.

התעודות הרפואיות שהוגשו לבית המשפט קמא מצביעות על פגמים באישיותו של המשיב שנגרמו על רקע של פגיעה מוחית אורגנית, אותה בא כוח המשיב מייחס לתאונת דרכים בה נפגע המשיב בילדותו.

בא כוח המשיב עמד על כך שבשל אישיותו הבעייתית של מרשו הוא עלול לסבול בכלא, ובית המשפט קמא קיבל טיעון זה בקובעו כי מעצרו עלול לדרדר את מצבו. בפני בית המשפט התייצב דודו של המשיב והביע נכונות להשגיח עליו בביתו שבכפר איכסל.

נוכח הנסיבות יוצאות הדופן האמורות, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

לפיכך הערר נדחה.