בש"פ 2304/97 מדינת ישראל נ. שושן מיכה

נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה בו הוא הואשם בעבירות של אינוס קטינה כבת 15, מעשים מגונים בקטינה זו, והדחתה לשימוש בסם מסוכן. עם הגשת כתב האישום ציווה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

עתה חלפה שנה והמדינה מבקשת הארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים.

קשתה עלי ההחלטה בתיק זה, ואלמלא נסיבות מאוד מיוחדות אותן אפרט בהמשך לא הייתי נעתרת לבקשה. התברר כי מאז הוגש כתב האישום ובמשך שנה תמימה נשמעו עדויות רק בשתי ישיבות. בירורו של המשפט התעכב מסיבות שונות. לאחר הקראת כתב האישום הוחלף ההרכב הדן בתיק כיוון שאחד משופטי ההרכב דן בעניין מעצרו של המשיב. אחד מהמועדים שנקבעו לשמיעת המשפט בוטל בשל מחלת אחד משופטי ההרכב. דיון שנקבע ליום 30.12.96 התבטל בשל אי התייצבות הסניגור מחמת תאונה שאירעה לו. דיון שנקבע ליום 24.3.97 לא התקיים מהטעם שהנאשם לא חש בטוב ולטענתו לא היה מסוגל להגיע לבית המשפט. לפיכך נשמעה רק עדות אימה של המתלוננת ביום 23.12.96 וחקירתה הראשית של המתלוננת ביום 10.3.97. חקירתה הנגדית של המתלוננת טרם החלה.

המדינה פנתה לבית המשפט המחוזי וביקשה לקבוע תאריכים נוספים לשמיעה, וציינה בבקשתה כי המתלוננת, שהינה בת 15, הופיעה 5 פעמים לדיונים אולם עד כה לא סיימה את עדותה. כיום קבועים רק שני מועדים ביום 5.5.97 וביום 19.5.97. בית המשפט לא נעתר לבקשה להוסיף מועדים נוספים כיוון שכאמור בהחלטתו "ימי השיפוט תפוסים לדיונים שנקבעו מכבר".

בא כוח המשיב טען כנגד הארכת המעצר. הוא תיאר את מצבו הבריאותי הקשה של מרשו, אשר לדבריו כבר ניסה פעמיים לשלוח יד בנפשו בכלא. כן בא הוא בטרוניה קשה על כך כי המשיב אינו זוכה לטיפול רפואי נאות וכי שעה שהתלונן כי אינו יכול להתייצב למשפט לא נבדק בבית המעצר. עוד הביע בא כוח המשיב טרוניה על כך כי בבקשה להקדמת הדיון, שהוגשה על ידי פרקליטות המחוז לבית המשפט המחוזי, יוחסו כל הדחיות בתיק לו ולמרשו - אף שאין הדבר כך.

כאמור, נוכח העובדות המפורטות לעיל, ייתכן והייתי רואה לדחות את הבקשה. אם החלטתי בכל זאת להיעתר לבקשה , הרי זה נוכח נסיבותיו הקשות של המקרה. האישומים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנותו. למשיב עבר פלילי מכביד, רצוף הרשעות בתקיפה ובמיוחד באיומים. בנסיבות אלה אני סבורה כי שחרורו של המשיב ממעצר בשלב זה עלול לסכן את שלומה של המתלוננת ולסכל את ההליך הפלילי התלוי ועומד.

אשר על כן, החלטתי להיעתר לבקשה.

אוסיף עוד, כי מן הראוי שיקויים בירור בדבר הטענה שהעלתה פרקליטות המחוז בבקשה להקדמת המועד - על פיה נגרמו כל הדחיות בתיק בעטיו של המשיב, טענה אשר בא כוח המדינה לא חזר עליה בפני.

כמו כן מורה אני כי תינתן תשומת לב לתלונותיו של המשיב בכלא - שכן נראה כי הוא סובל מבעיות נפשיות וזקוק לטיפול.

החלטתי זו תובא לידיעת נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, כדי שייעשו הסידורים המתאימים לאפשר קביעת תאריכים נוספים לשמיעת המשפט, על אף העומס הרב בו נתון ההרכב הדן במשפטו של המשיב.

לפיכך מורה אני על הארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים החל מיום 19.4.97 או עד למתן פסק דין בת"פ 251/96 בבית המשפט המחוזי בחיפה - לפי המוקדם מבין המועדים.