פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
231/12
לפני:
כבוד השופט י' עמית
העוררים:
1. מאור אוחיון
2. חנן אוחיון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז
בתיק מ"ת 26511-05-11 שניתנה ביום 13.12.2011 על ידי כבוד השופטת נ' אוהד
תאריך הישיבה:
י"ז בטבת התשע"ב
(12.1.2012)
בשם העוררים:
עו"ד
יניב פרץ
בשם המשיבה:
עו"ד שאול כהן
החלטה
ענייננו בערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, בבקשה לעיון חוזר שהגישו העוררים, ואשר במסגרתה עתרו להקלה בתנאי מעצר הבית שהושתו עליהם, באופן שיתאפשר להם לצאת לעבודה.
1.
כנגד העוררים וארבעה נאשמים אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם מעורבות בהחזקה או עסקה במטען חבלה. אציין כי על פניו, מעורבותם של העוררים בפרשה, כפי שעולה מכתב האישום, קטנה יותר ממעורבותם של הנאשמים האחרים.
בהחלטתו מיום 26.7.11 בחן בית משפט קמא את חומר הראיות כנגד העוררים, ומצא כי עוצמת הראיות אינה ברמה גבוהה, כאשר עולה חשד כי העורר 2 (נאשם 6) מעורב במידת מה באירועים המיוחסים לו, וכי לגבי עורר 1 (נאשם 5) "לא מצאתי כי הראיות מובילות אף למסקנה זו".
בהתאם להחלטה זו שוחררו העוררים ביום 26.7.11, למעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני.
2.
חלפו כחמישה חודשים והעוררים פנו ל בית משפט קמא בבקשה להקל במעצר הבית כך שיתאפשר להם לצאת לעבודה. בית משפט קמא דחה את הבקשה, בין היתר, מאחר שהעוררים הפרו לכאורה את מעצר הבית כפי שעולה מדו"ח האיזוק האלקטרוני, ובהתחשב בתסקירי שירות המבחן שלא היו חיוביים לגבי החלופה המוצעת ולגבי העוררים עצמם.
על כך נסב הערר שבפני, במסגרתו טען בא כח העוררים, בין היתר, כי העוררים לא הפרו את תנאי מעצר הבית וכי ניתן להסביר ולתרץ את כל אחת מהקריאות במרכז האיזוק האלקטרוני או מההפרות הנטענות.
כשלעצמי, אינני רואה להתייחס לטענה זו, שאם סבורים היו העוררים שיש להם הסבר לדו"חות הסיירים ולדו"ח האיזוק האלקטרוני, חזקה עליהם שהיו פונים למרכז לאיזוק אלקטרוני, מבקשים את הפירוט ומתמודדים עימו לגופו.
3.
לאחר ששקלתי את הבקשה שלפניי, מצאתי כי בשלב זה יש להבחין בין העורר 1 לבין העורר 2. זאת, הן בשל עוצמת הראיות השונה, והן מאחר שלעורר 2 עבר פלילי.
אני נכון אפוא להתחשב בחלוף הזמן לגבי העורר 1, ולקבל את הבקשה במובן זה שיתאפשר לו לצאת לעבודה אצל המעסיק המוצע מר אלבז, בין השעות 06:30 עד 19:30 ולאחר מכן יחזור לשהות במעצר בית, ללא איזוק אלקטרוני. הובהר לעורר 1, כי המשטרה תהא רשאית לבדוק אם הוא נמצא בביתו בשעות בהן הוא אמור להימצא בביתו על פי החלטה זו.
לגבי העורר 2 – בשלב זה, אני דוחה את הבקשה. איני שולל את האפשרות כי אם יקפיד במהלך החודשים הקרובים בתנאי מעצר הבית שהושתו עליו, כי בית משפט יתן לו את ההזדמנות להוכיח את עצמו ביציאה לעבודה. זאת, כמובן, מבלי לטעת מסמרות או ציפיות אצל העורר 2.
ניתנה היום, י"ז בטבת התשע"ב
(12.1.2012), בנוכחות הצדדים.
ש ו פ ט