בש"פ 2310/05 מדינת ישראל נ. עופר עמר

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יוחסו לשני המשיבים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לרצח ונשיאת נשק שלא כדין. לאלי עייני יוחסה עבירה נוספת – תקיפה הגורמת חבלה.

על פי גרסת המדינה, קשרו המשיבים קשר לרצוח את גולן טרי, בעל מזנון ברחוב הרוא"ה ברמת-גן. נטען, כי המשיבים ארבו לקורבנם וירו לעברו מאקדח, וכאשר יצאו אביו ואחיו מהעסק לשמע צעקות המתלונן, ירו המשיבים לעברם כדור נוסף, ולאחר מכן הסתלקו מהזירה כשהם רכובים על אופנוע. ביחס לעייני נטען עוד, כי במהלך עימות שנערך במשטרה הוא תקף את אביו של המתלונן, אלי טרי.

המדינה עתרה בפני בית משפט קמא למעצרו של העורר עד תום ההליכים. לטענתה, יש בידיה ראיות אשר עשויות לבסס את האמור בכתב האישום, וביניהן, עדותם של אבי המתלונן ואחיו (גולן טרי), אשר זיהו את המשיבים כמי שביצעו את הירי. בקשת המדינה נדונה בפני כב' השופטת נ' אהד, וביום 9.12.04 הורתה השופטת על מעצרם של המשיבים, לאחר שמצאה כי בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת האישומים שיוחסו להם.

ביום 8.2.05 הוגשה מטעם המשיבים בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרם, וזו התבססה על הטענה כי אלי טרי, אביו של המתלונן, חזר בו מגרסתו המקורית לפיה זיהה את המשיבים כמי שירו לעבר בנו, ובלשון מזכרו של פקד מועלם אשר שוחח עם העד: "הנ"ל אמר לי כי מצפונו מעיק עליו והוא רוצה להתוודות ולהודיע כי למעשה הוא לא ראה את החשודים-נאשמים שהוזכרו לעיל אלא הוא חשד בהם אז והוא חושד בהם היום".

הדיון החוזר בשאלת המעצר התקיים בפני כב' השופט ח' כבוב, ובמהלכו טענה המדינה כי השינוי בגרסתו של אלי טרי נבע מחששו כי יבולע לו מידי המשיבים. אולם, גם אם אפשר שיתברר בעתיד כי בחשש זה יש ממש, סבר השופט המלומד של בית משפט קמא, כי אין דרך להתעלם מן הפן האחר, היינו, שגרסתו האחרונה של אלי טרי (בלשון בית המשפט) "מיישבת את הסתירות שעלו מהודעותיהם של השלושה, המתלונן, אביו ואחיו. המתלונן ואחיו ציינו עוד בראשית הודעותיהם כי לא ניתן היה לזהות את המבצעים כיוון שפניהם היו מוסתרים, הודעתו האחרונה של אבי המתלונן חיזקה את היעדר יכולת הזיהוי".

האזנתי ברוב קשב לטיעוני בא-כוחה המלומד של המדינה, עו"ד מ' קרשן, ואף אני שותף להשקפתו כי השינוי הדרמטי בגרסתו של האב מעורר תהיות אם לא למעלה מזה. באמרות אחדות, שנרשמו מפיו של עד זה, וגם במהלך עימות שנערך בינו למשיבים, הוא היה נחרץ בדעתו בסוגית הזיהוי, ולפיכך, מותר לתהות אם השינוי בגרסתו אין מקורו בחששו של העד כי הפללת המשיבים תהיה כרוכה בסכנה לו ולבני משפחתו. מנגד, זה אינו השלב בו נדרש או יכול בית המשפט לגבש ממצאים של מהימנות, וכך נותרו גרסאותיו הסותרות של אלי טרי בעינן, וכקביעתו של בית המשפט המחוזי, דווקא האחרונה בגרסאות תואמת את גרסתם של ילדיו.

בנסיבות אלו אינני סבור כי בהחלטתו של בית משפט המחוזי נפל פגם המחייב את התערבותי, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.