פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
2312/98
בפני:
כבוד השופט י' זמיר
העורר
:
צבי
גרנות
נגד
המשיבה
:
מדינת
ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום
22.3.98 בבש"פ 504/98 שניתנה על ידי כבוד השופט בייזר
תאריך
הישיבה: כ"ד בניסן תשנ"ח (20.4.98)
בשם
המבקש: עו"ד דן קרמזין
בשם
המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ
החלטה
העורר עומד לדין באישומים אחדים שכולם נובעים ממערכת יחסים עכורה עם אשתו וילדיו. ברקע האישומים, או לפחות חלקם, מצוייה העובדה, שאינה שנוייה במחלוקת, כי העורר היה שותה לשוכרה.
לפי כתב האישום, במקרים אחדים, במהלך החודשים ינואר ופברואר 1998, העורר איים על אשתו ועל בנו שיהרוג אותם, חיבל במכונית של בנו, תקף את אשתו ופעמיים הפר צו הגנה שניתן על ידי בית המשפט למשפחה ואסר עליו להיכנס לדירת המגורים של אשתו וילדיו.
בית משפט השלום (השופטת ק' רג'יניאנו) החליט בהחלטה מפורטת ומנומקת כי יש ראיות לכאורה התומכות בכתב האישום ואף בא-כוח העורר אינו חולק על כך. כיוון שכך קיימת עילת מעצר הנובעת מן המסוכנות של העורר. עדיין קיימת שאלה אם ניתן בנסיבות המקרה להסתפק בחלופת מעצר. בא-כוח העורר הציע, וחזר והציע גם בפני, שהעורר ישוחרר מן המעצר ויהיה נתון במעצר בשעות הלילה בבית ידידה המתגוררת בפתח-תקוה, אך בית משפט השלום דחה את ההצעה. וכך אמר:
"בבסיס כל חלופת מעצר טמונה ההנחה שניתן לתת אמון בנאשם שיעמוד בהתחייבויותיו הנובעות מתנאי השחרור בערובה. לפיכך אין מקום לחלופה שכזו, בשלב זה, כאשר נראה לבית המשפט שעומד בפניו נאשם ומפגין זלזול בחוק או נאשם שיתקשה למלא את התחייבויותיו בשל התמכרתו לטיפה המרה.
אפילו יוטל עליו מעצר בית, קיים חשש שלא יקיים את תנאיו. האיומים שמשמיע המשיב כלפי בני משפחתו בהיותו בגילופין מצביעים על סיכון המצדיק לנקוט בצעד של מעצר עד תום ההליכים".
גם בית המשפט המחוזי (השופט א' בייזר) היה בדעה זאת. בפסק דין קצר, בו נאמר כי לא נפלה טעות בפסק הדין של בית משפט השלום, נאמר בין היתר כך:
"ריבוי העבירות הוא שיוצר את המסוכנות ומה שמתחיל באיומים או תקיפה רגילה עלול להיגמר בצורה טרגית ואין מקום לקחת סיכון בענין זה, מה עוד שמדובר במשיב השותה לשכרה".
בית המשפט למשפחה (השופטת ד' אבי-גיא), שדן בתביעה לגירושין מן העורר, התרשם אף הוא כי העורר מסוכן לאשתו, וכך אמר:
"במצבים אלה של צריכת אלכוהול הוא מטריד את בני משפחתו ומהווה סכנה ממשית לאשתו".
על יסוד כל האמור אני סבור כי אין מקום להתערב בהחלטות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי שסירבו להסתפק בחלופת מעצר.
לפיכך החלטתי לדחות את הערר.
העורר עצור מכוח החלטה של בית משפט השלום מיום 4.3.98. משפטו החל להישמע. המשך המשפט נקבע ליום 11.5.98. ב"כ העורר מתרעם על כך שלא כל עדי התביעה הוזמנו ליום זה ולפיכך יש להניח כי המשפט לא יסתיים באותו יום. התוצאה תהיה, לדבריו, שהעורר ישב במעצר תקופה ממושכת בגין עבירות שאינן חמורות. אכן, מן הראוי, בהתחשב במהות העבירות המיוחסות לעורר, לזרז את משפטו ככל שניתן. אם משפטו לא יסתיים ביום 11.5.98, יש לקוות שבית המשפט השומע את המשפט יעשה מאמץ כדי לסיימו בהקדם האפשרי.
הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ד בניסן תשנ"ח
(20.4.98).
ש ו
פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98023120.
I03