פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 2315/97חנה פכר נ. שר האוצר

ניתן ביום

העותרת, נכת רדיפות הנאצים, טענה להפלייה לרעה בתגמולים ביחס לנכים אחרים לפי החוק ולנכים המקבלים גימלה ישירות מגרמניה. בית המשפט קבע שההבחנות נובעות מהחוק עצמו, וכי העותרת לא הגישה במועד תביעה לגרמניה, ולכן דחה את העתירה.

העובדות

העותרת היא נכת רדיפות הנאצים וטוענת שאינה מקבלת תגמולים כראוי. לטענתה יש הפלייה לרעה ביחס לנכים אחרים לפי החוק וביחס לנכים המקבלים גימלה ישירות מגרמניה. לאחר פסק הדין בבג"ץ 5263/94 הועלו סכומי התגמולים הבסיסיים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש הפלייה לרעה של נכת רדיפות הנאצים ביחס לנכים אחרים הזוכים לתגמולים לפי החוק?
  2. 2.האם יש הפלייה לרעה של העותרת ביחס לנכים המקבלים גימלה ישירות מממשלת גרמניה?

הלכות

  1. 1

    הפלייה בין סוגי הנכים הנובעת מהוראות החוק עצמו אינה פוגעת בשוויון, שכן החוק קובע זכויות נפרדות לכל סוג נכה והוראותיו מחייבות.

    ״החוק בגופו קובע את זכויותיהם של כל אחד מסוגי נכים אלה, ובהחלתן של הוראות אלו״
    למשפט בטקסט ←
  2. 2

    העותרת אינה נמנית עם המקופחים שהגישו תביעה במועד לממשלת גרמניה, ולכן דינה שונה ממי שהגישו תביעה כזו.

    ״במועד שהעותרת הגישה את תביעתה על-פי החוק ממילא לא יכולה היתה להגיש תביעה לממשלת גרמניה לקבלת תגמולים״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • נכי רדיפות הנאצים
  • תגמולים
  • הפלייה
  • ממשלת גרמניה
  • גימלה
  • נכים נצרכים
  • נכים נזקקים
  • עתירה

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

2315/97

בפני:

כבוד

השופט מ' חשין

כבוד

השופטת ד' ביניש

כבוד

השופט י' אנגלרד

העותר

ת:

חנה פכר

נגד

המשיב

:

שר האוצר

עתירה

למתו צו על תנאי

תאריך הישיבה: י'

בכסלו תשנ"ח (9.12.97)

בשם

העותר

ת: מר

יעקב פכר

בשם

המשיב

: עו"ד

דנה בריקסמן

פסק-דין

השופט מ' חשין :

העותרת היא נכת רדיפות הנאצים, ולטענתה אין היא זוכה לקבל תגמולים כפי שהיא ראויה להם. בפיה שתי טענות, והשתיים עניינן הוא בהפלייה: הטענה האחת עניינה בהפלייתה של העותרת לרעה ביחס לנכים אחרים הזוכים לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז1957- (להלן נכנה אותו - החוק), והטענה האחרת עניינה בהפלייתה של העותרת לרעה ביחס לנכים הזוכים בתגמולים במישרין מממשלת גרמניה. הבה נדון בטענות אלו, אחת לאחת, כסידרן.

אשר לטענת ההפלייה ביחס לנכים אחרים הזוכים לתגמולים על-פי חוק, נאמר זאת, שהחוק בגופו מבחין בין נכים הזכאים לתגמולים על-פי סעיף 4 לחוק; נכים "נצרכים" הזכאים לתגמולים על-פי סעיף 4א' לחוק; ונכים "נזקקים" הזכאים לתגמולים על-פי סעיף 4ג'. החוק בגופו קובע את זכויותיהם של כל אחד מסוגי נכים אלה, ובהחלתן של הוראות אלו זוכה העותרת בתגמולים פחותים מאלה שזוכות לה חברותיה שאף הן נכות רדיפות הנאצים. זה דברו של החוק והוראותיו מחייבות את הכל.

אשר לטענת ההפלייה ביחס לנכים המקבלים גימלה במישרין מממשלת גרמניה: נכון הוא כי נכים אלה האחרונים זוכים ביתר גימלה על העותרת, אך לכך יש להשיב שני אלה: ראשית לכל, במועד שהעותרת הגישה את תביעתה על-פי החוק ממילא לא יכולה היתה להגיש תביעה לממשלת גרמניה לקבלת תגמולים, ועל-כן דינה שונה מדין אותם נכי רדיפות שהגישו במועד את תביעתם לממשלת גרמניה. לשון אחר: העותרת אינה נימנית עם ה"מקופחים" כדברו של פסק-הדין בבג"ץ 5263/94

הירשזון נ' שר האוצר (טרם פורסם). שנית, בעקבות דברים שנאמרו באותו פסק-דין, ועל-פי הנחיות בית-המשפט, הועלו סכומי התגמולים הבסיסיים המשתלמים לנכים, ועל דרך זה הועלה שיעור התגמולים שהעותרת זוכה להם. מכאן שאין יסוד לטענתה כי רשויות המדינה לא מילאו אחרי הנחיות בית-המשפט באותה עתירה.

כאמור בראש דברינו, אין העותרת טוענת לפנינו אלא בשל הפלייתה לרעה ביחס לנכי רדיפות אחרים. משנמצא לנו כי אין יסוד לטענתה זו, דין העתירה היא כי תידחה.

אנו מחליטים, איפוא, לדחות את העתירה.

ניתן היום, י' בכסלו תשנ"ח (9.12.97)

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש

ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97023150.

G04

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1הפלייה בין סוגי הנכים הנובעת מהוראות החוק עצמו אינה פוגעת בשוויון, שכן החוק קובע זכויות נפרדות לכל סוג נכה והוראותיו מחייבות.
  2. 2העותרת אינה נמנית עם המקופחים שהגישו תביעה במועד לממשלת גרמניה, ולכן דינה שונה ממי שהגישו תביעה כזו.