בש"פ 2317/98 יאיר לוק נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין תקיפה (של ילדיו) ובגין התעללות בקטין (קרי, בבנותיו). על פי החלטה של בית המשפט נתון העורר במעצר בית בקרית ארבע.

ביום 5.4.98 הגיש העורר בקשה לבית המשפט המחוזי לאפשר לו, תוך שינוי ההחלטה בדבר מעצר בית, לקיים את ליל הסדר עם שלושת ילדיו הקטנים אצל הוריו הקשישים שהגיעו מארה"ב לחג הפסח. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי הובעה התנגדות לבקשה הן על ידי אמם של הילדים והן על ידי שירות הרווחה. בית המשפט (השופט י' עדיאל) דן בבקשה ביסודיות והחליט לבסוף (ביום 8.4.98) לדחותה.

בערר לפני אין בא-כוח העורר מעלה כל טענה חדשה שלא נדונה על ידי בית המשפט המחוזי. ההחלטה של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי, ובא-כוח העורר לא נתן טעם מדוע יש לבטלה.

לגוף העניין אומר, כי אין מניעה שהעורר יקיים את ליל הסדר עם הוריו, שלדבריו הגיעו מארה"ב לחג הפסח, ובלבד שיקיים אותו בקרית ארבע, שם הוא נתון במעצר בית. אשר לרצונו לקיים את הסדר עם שלושת ילדיו, מסביר בית המשפט המחוזי בהחלטתו, על רקע היחסים בין העורר לבין ילדיו, וכן בהתחשב בעמדה של שירותי הרווחה, מדוע יש להימנע מפגישה של העורר עם ילדיו ללא פיקוח של שירות המבחן. הסבר זה מקובל עלי.

אוסיף כי העורר השתהה בפנייתו אל בית המשפט המחוזי. הוא הגיש את הבקשה לבית המשפט רק בראשית שבוע זה, והחלטת בית המשפט, שניתנה לאחר זימון השמיעה של הנוגעים בדבר, ניתנה אתמול, כלומר, יומיים לפני ליל הסדר. כיוון שכך, לא נותרה אפשרות לקיים דיון בבקשה בנוכחות הנוגעים בדבר, כלומר, אם הילדים ונציג של שירותי הרווחה. וכמובן, אין שום הצדקה להיענות לבקשת העורר בלי לאפשר לנוגעים בדבר להשמיע בפני בית המשפט את עמדתם כלפי הבקשה.

על יסוד כל האמור החלטתי לדחות את הבקשה.