בש"פ 2319/11 מדינת ישראל נ. מזל בר אושר

זוהי בקשה להארכת מעצרה של המשיבה על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, לאחר שחלפו תשעה חודשים מאז מעצרה ומשפטה טרם נסתיים.

1.

המשיבה עומדת לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע באשמת רצח שכנתה והריגת העובר שנשאה בבטנה. על פי המתואר בכתב האישום שהוגש ביום 5.7.2010, היה סכסוך שכנים ממושך בין המשיבה לבין שכנתה, טלי עטר ז"ל (להלן: המנוחה ), ובאחד מן הויכוחים שפרצו ביניהן שלפה המשיבה סכין יפנית ואיימה לדקור את המנוחה ונוכחים נוספים, שהוציאו את הסכין מידיה. ויכוח קולני נוסף פרץ בין השתיים ביום 13.6.2010 בשעות הבוקר, והוא התחדש בצהרי אותו היום וכלל חילופי גידופים בין המשיבה למנוחה. לאחר אותו ויכוח, בשעה 13:08, התקשרה המשיבה למשטרה והודיעה: "אני התקשרתי למשטרה בבוקר ואף אחד לא הגיע. היא מאיימת עלי ואני עכשיו הולכת לדקור אותה. אני הולכת לדקור אותה עכשיו...אני עכשיו אני אדקור אותה. אתם לא באים אני דוקרת אותה. אני אפתח לה את הבטן". המוקדנית קיבלה פרטים אלו והודיעה למשיבה כי נשלחת אליה ניידת וביקשה מממנה להירגע ולהישאר בביתה. סמוך לאחר מכן הגיעה המנוחה לחדר המדרגות כשהיא מלווה בחברתה והשתיים עלו לקומה השלישית, שם התגוררה המשיבה. המשיבה שמעה אותן עולות והמתינה להן בקצה המדרגות מול פתח דירתה. באותו מעמד הוחלפו שוב גידופים בין השתיים, המשיבה הדפה את המנוחה לאחור ואילו המנוחה הכתה את המשיבה בפניה.

בשלב זה אמרה המשיבה למנוחה: "אני אהרוג אותך, אני אהרוג אותך", נכנסה לדירתה, הושיטה ידה לעבר שקית ובה שתי סכינים חדשות ונטלה מתוכה סכין חדה. המנוחה וחברתה שראו את הסכין נבהלו וירדו במהירות במדרגות, והמשיבה ירדה בעקבותיהן. המנוחה וחברתה יצאו אל מחוץ לבניין והמנוחה, שהתקשתה בהליכה כיוון שהיתה בחודש השמיני להריונה, נעצרה ברחוב על המדרכה הסמוכה, אז התקרבה אליה המשיבה והחלה לדקור אותה בסכין. המנוחה ניסתה להתגונן באמצעות ידיה ולתפוס בסכין אולם המשיבה אחזה בסכין בחוזקה ובתנועות מהירות ואלכסוניות חתכה את המנוחה בזרועותיה ובכפות ידיה תוך שהיא אומרת: "אני אהרוג אותך... אני אהרוג אותך". כן דקרה המשיבה את המנוחה שלוש דקירות עמוקות בבית החזה, אשר אחת מהן פגעה בליבה, חתכה אותה בגבה, בירכה ובבטנה, ופצעה אותה בכל חלקי גופה. חברתה של המנוחה שניסתה להרחיק את המשיבה והסכין מהמנוחה נפצעה בידה ונמלטה להזעיק עזרה, ואילו המנוחה התרחקה מהמשיבה והתמוטטה על המדרכה תוך שהיא נשענת בגבה על גדר סמוכה. אז נגשה המשיבה אל המנוחה, שהיתה כאמור במצב של חצי שכיבה, נעמדה מעליה, הושיטה את ידה לעבר גופה ובאמצעות סכין חתכה את גופה תוך תנועה אלכסונית מלמעלה למטה. כתוצאה מהדקירות מתה המנוחה, והעובר שהיה בבטנה הוצא אמנם חי מרחמה בניתוח קיסרי דחוף, אך הוא נפטר לאחר ארבעה ימים בבית החולים.

2.

לבקשת המבקשת הורה בית המשפט המחוזי על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. ישיבת ההקראה הפורמאלית התקיימה ביום 15.7.2010, אך המענה לכתב האישום, לעניין עבירת הרצח בלבד, ניתן רק ביום 2.11.2010. זאת בעקבות הליכים שונים שהתנהלו ובהם בקשה לקבלת חומר חקירה וטענה מקדמית שהעלתה המשיבה לפיה לא ניתן לייחס לה עבירה של הריגת העובר כיוון שאינו אדם. בחודש נובמבר 2010 התקיימו שתי ישיבות הוכחות בהן נשמעו ארבעה עדי תביעה, אך שמונה ישיבות נוספות שנקבעו לחודשים נובמבר ודצמבר 2010 לא התקיימו במועדן בשל שביתת הפרקליטים ואי התייצבות נציג מטעם המבקשת לדיון. בעקבות כך, ביקשה המשיבה לבטל את כתב האישום שהוגש נגדה, אך בקשתה זו נדחתה ביום 22.12.2010. כמו כן דחה בית המשפט ביום 27.12.2010 את בקשתה המקדמית למחיקת עבירת ההריגה בנוגע לוולד והותיר סוגיה זו לבירור במסגרת ההליך העיקרי. לאחר תום שביתת הפרקליטים קבע בית המשפט אחד-עשר מועדי הוכחות במהלך החודשים אפריל, מאי ויוני 2011.

3.

משחלפו תשעה חודשים מאז החל משפטה של המשיבה, עותרת המבקשת להארכת מעצרה. המבקשת מדגישה את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבה לבטחון הציבור הנלמדת מן המעשים המיוחסים לה - רצח אישה הרה והריגת העובר שבבטנה על רקע סכסוך שכנים, ועוד היא מדגישה כי המשיבה הורשעה בעבר בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וכמו כן תלוי ועומד נגדה כתב אישום בגין אירוע דקירה של שכנה במקום מגוריה הקודם. המבקשת מוסיפה ומציינת כי שמיעת המשפט אמנם התעכבה בשל שביתת הפרקליטים, אך נוכח מועדי ההוכחות שנקבעו עתה נראה כי בתוך תקופת המעצר המבוקשת צפוי הדיון להתקדם באופן משמעותי ופרשת התביעה תגיע לסיומה במהלך מועדים אלה. עוד מדגישה המבקשת כי במקרה כה קיצוני אין לגלגל את נזקי השביתה על כתפי הציבור.

המשיבה מצידה טוענת כי התיק מעורר שאלות משפטיות מורכבות ועל כן הוא צפוי להתארך הרבה מעבר לתקופת ההארכה המתבקשת כעת. עוד טוענת המשיבה כי העיכוב במשפט שנגרם כתוצאה משביתת הפרקליטים פגע בזכותה להליך הוגן, ואף אם לא היה בו כדי להוביל לביטול כתב האישום לכל הפחות יש מקום ליתן לכך ביטוי לעניין המעצר.

4.

אכן, יש להצר על העיכוב הלא מבוטל שחל בניהול המשפט בעקבות שביתת הפרקליטים, ואיני מוציאה מכלל אפשרות כי במקרים מתאימים עשוי עיכוב בדיונים שנגרם בעקבות השביתה להוביל למסקנה כי אין להאריך עוד את תקופת המעצר. אך אין זה המקרה שבפנינו. מסוכנותה המובהקת של המשיבה נלמדת מטיב העבירות המיוחסות לה ומנסיבות ביצוען, המלמדים על היותה נתונה להתפרצויות זעם ותוקפנות ועל האכזריות הרבה שהיא מסוגלת לה. מסוכנות זו מטה בעיני את הכף גם בשלב זה של הדיון ולמרות העיכוב שחל בניהולו, אל עבר המשך המעצר. חיזוק ממשי למסקנה זו ניתן למצוא בעברה הפלילי של המשיבה שכבר הורשעה בעבר בתקיפה הגורמת חבלה של ממש. נתון זה מלמד אף הוא על נטייתה לפעול באלימות ואם לא די בכך, נמצאנו למדים כי תלוי ועומד נגדה כתב אישום נוסף בעבירת אלימות בו מיוחסת לה פציעה של שכנה במקום מגוריה הקודם.

בהינתן כל האמור לעיל ובהתחשב בכך שהמשפט צפוי להתקדם לפחות מכאן ואילך בקצב ראוי, אני מורה כי מעצרה של המשיבה יוארך בתשעים ימים החל מיום 5.4.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 1620-07-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.