בש"פ 2332/06 מדינת ישראל נ. מחמוד דבעי

1.לפני ערר של המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' דרורי) לשחרר את המשיב ממעצר עד תום-ההליכים לחלופת מעצר במוסד גמילה " אלפטאם" בעיר טייבה בתנאים שאינם מאפשרים לו לצאת מן המוסד אלא ברשות בית המשפט.

2.נגד המשיב הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות של סחר בסמים מסוכנים, חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לפשע, נסיעת נשק בלא רשות, עשיית עסקה בנשק, שיבוש הליכי משפט, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והעלבת עובד ציבור. דומה שגולת הכותרת של המעשים המיוחסים למשיב היא האישום השני. המשיב ואחד סיף קשרו קשר לפיו יפגע סיף במתלונן, סיף יצא מביתו כשהוא חובש על ראשו כובע גרב שקיבל מהמשיב, ובידו אקדח אותו קיבל מהמשיב, לעבר חנות המכולת שבבעלות משפחת המתלונן. החנות הייתה סגורה וסיף כיוון את הנשק אל עבר אחיו של המתלונן, שברח מהמקום. למחרת היום התקשר המשיב לסיף ואמר לו שהמתלונן יושב בפתח חנות המכולת. סיף הגיע לחנות כשהוא רעול פנים ובידו האקדח, ירה לעבר רגליו של המתלונן שבע פעמים, ופגע בו. למתלונן נגרמו חבלות חמורות בשתי הרגלים, שברי ריסוק ברגל ימין ועוד. אין צורך לעמוד על שאר פרטי האישום המפורטים בכתב האישום.

3.אומר כבר בנקודה זו כי החלטה לבחון בנסיבות אלה חלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים לא הייתה במקומה. המעשים המיוחסים לעורר, ואין חולק על קיומן של הראיות לכאורה, מצביעים על דרגה גבוהה ביותר של מסוכנות. נתקלים אנו לא אחת בעבירות רכוש של מכורים לסמים, אך בענייננו הסכנה הנעוצה בעבירות של שימוש בנשק היא כזו שאין לחשוף את הציבור אליה.

4.במהלך הדיון נערך לבקשתי בירור עם מנהל המרכז "אלפטאם", ומסתבר כי אף שישנו שער נעול למוסד, המוסד רחוק מלהיות שווה ערך למעצר. ניתן לברוח ממנו, אם כי במקרה כזה ישנה פניה מיידית לבית המשפט או לשירות המבחן. תנאים אלה אינם שקולים למעצר של ממש עד תום ההליכים, ונסיבותיו של עניין זה אינן מצדיקות חלופת מעצר כזו.

5.על כל אלה אוסיף: אני יוצאת משורת הנחות הנוחה למשיב אף שהדברים שנויים במחלוקת הם: אני מניחה לצורך העניין שהמשיב אכן מכור לסמים; עוד מניחה אני שלא הייתה הפרה של תנאי השחרור כשיצא המשיב לבדיקות רפואיות באישור בית-המשפט. כך מניחה אני כאמור למרות שעמדת המדינה שונה היא, בלי לקבוע מסמרות בעניין כמובן. עם זאת, הכלל הוא שאין בית המשפט משחרר נאשם מן המעצר כדי לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה, העיתוי המתאים לתהליך האמור הוא לאחר הסיום של המשפט, ובמסגרת קביעת העונש שייגזר, אם ייגזר (בש"פ 9276/02 מחאג'נה יאס נ' מדינת ישראל והאסמכתאות בו). אכן, אין זה כלל שאין לו יוצאים מן הכלל, אך הנסיבות יוצאות הדופן שבענייננו, מבחינת דרגת המסוכנות, אינן מצדיקות לטעמי קביעת חריג לכלל.

6.הערר מתקבל. המשיב יהיה במעצר עד לסיום ההליכים.