בש"פ 2332/98 יוסף פנחסוב נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם יחד עם שניים נוספים בעבירות שוד, גניבה, תקיפה חבלנית, עושק והחזקת נשק, שוחרר בתנאים מגבילים לאחר שבית המשפט המחוזי מצא כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה, אינה מספיקה להוכחת עבירת השוד.

בין התנאים שנקבעו, נדרש העורר להיות במעצר בית מחוץ לעיר מגוריו - העיר רמלה. דא עקא, שאין לעורר, שהוא בן למשפחת עולים, מקום מגורים חלופי. לפיכך, נשאר הוא במעצר עד היום בעוד ששותפיו לעבירה שוחררו.

מכאן הערר.

המדינה עומדת בתוקף על קיום התנאים בדבר מעצר בית באזור מחוץ לתחום אזור עיר מגוריו של העורר, בטענה כי העבירות נשוא כתב האישום בוצעו בעוד העורר מתגורר בביתו, וכי הוכח שהוריו אינם מסוגלים למנוע בעדו מלעבור עבירות.

אכן, השאלה אינה קלה. ואולם, קביעת תנאי שחרור שנאשם אינו עומד בו כמוהו כמעצרו, ואין זה ראוי לקבוע תנאי כזה. לפיכך, אני מקבלת את הערר, במובן זה שהעורר יהיה רשאי להישאר במעצר בית בביתו ברמלה בפיקוח הוריו, אשר גם המציאו ערבות צד ג'.

על הוריו יהיה להודיע למשטרה אם העורר ייצא מן הבית. אך מובן הוא כי אם יפר העורר את התנאים הוא ייעצר עד תום הליכי המשפט כנגדו והערבויות ימומשו.