בש"פ 2347/21 אמג'ד קסום נ. מדינת ישראל

לפנַי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.4.2021 (עמ"י 9677-04-21) במסגרתה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום מאותו יום (עמ"י 8497-04-21).

1.

המבקש ואדם נוסף (להלן: העצור הנוסף ) נעצרו ביום 5.4.2021 בגין חשד לביצוע עבירות נשק וירי באיזור מגורים, והוגשה בעניינם בקשה להארכת מעצרם לצרכי חקירה, לבית משפט השלום. ביום 6.4.2021 לאחר שעמד בית משפט השלום על קיומו של יסוד סביר לחשד לביצוע עבירות המקימות עילת מעצר סטטוטורית, כמו גם חשד לשיבוש הליכי חקירה, האריך את מעצרם של השניים – את מעצרו של המבקש עד ליום 11.4.2021, ואת מעצרו של העצור הנוסף עד ליום 8.4.2021. בית משפט ציין כי יש הבדל בין התשתית הראייתית הקיימת ביחס למבקש לבין התשתית הראייתית הקיימת ביחס לעצור הנוסף, וגם החשש לשיבוש הליכי חקירה עוצמתי יותר בעניינו של המבקש, אשר ברח מהניידת המשטרתית לאחר מעצרו.

2.

ערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, במסגרתו טען בעיקר כי לא היה מקום להבחין בין השניים לעניין תקופת הארכת המעצר – נדחה. בית המשפט קבע, לאחר שעיין בחומר החקירה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום המבוססת עובדתית ומשפטית, וכי לא ניתן לצמצם את ימי המעצר בשלב זה.

3.

מכאן לבקשה שלפנַי, במסגרתה שב וטוען המבקש כי לא היה מקום להאריך את מעצרו מעבר להארכת המעצר שנקבעה לעצור הנוסף.

4.

דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", והמבקש אף אינו טוען כי מדובר בשאלה כללית או עקרונית החורגת מעניינו הפרטני, או כי מתקיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות, כגון חשש לעיוות דין (בש"פ 2262/21 קויט נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל מחוז תל אביב , פסקה 5 (7.4.2021)). מדובר בהכרעה קונקרטית הנגזרת מבחינת חומר החקירה הנתון ופעולות החקירה שנעשו בתיק, ואינה מגלה כל עילה להתערבות. למעלה מן הצורך אציין כי הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי בחנו היטב את תיק החקירה והגיעו לכלל מסקנה כי אין מנוס אלא מלהאריך את מעצרו של המבקש עד ליום 11.4.2021 כפי שנקבע. בתוך כך יש לציין כי אף נשקלה עילת המעצר הפרטנית בעניינו של המבקש.

הבקשה נדחית.