בש"פ 2353/11 מדינת ישראל נ. אמיתי אשתמקר

זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, לאחר שחלפו תשעה חודשים מאז מעצרו ומשפטו טרם נסתיים.

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה באשמת אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום, איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. על פי המתואר בכתב האישום ביום 28.6.2010 נוצר קשר בין המשיב לבין המתלוננת באתר היכרויות ברשת האינטרנט, במסגרתו הוא הציג את עצמו בכזב בשם בדוי וציין כי הוא רווק בן 25 וסטודנט ללימודי הנדסת מכונות מטבריה. ביום 1.7.2010 נפגשו השניים בכרמיאל, וכעבור שלושה ימים סמוך לשעה 20:00 נפגשו שוב ליד ביתה של המתלוננת בכרמיאל. המשיב והמתלוננת נסעו לחורשת סמדר שם ישבו ושתו משקאות אלכוהוליים אותם הביא עימו המשיב. סמוך לשעה 23:00, לאחר שהמתלוננת הודיעה למשיב כי עליה לחזור לביתה, החל המשיב לגעת בה בגבה מתחת לחולצה. משביקשה המתלוננת שיפסיק תפס אותה המשיב בחוזקה, משך בשערותיה, הטיח ראשה בשולחן, הפילה ארצה ואף הרים אבן והחזיק אותה מעל ראשה ואיים כי אם לא תשתוק הוא ישבור לה את הראש, וכל אותה עת התנגדה המתלוננת למעשיו וביקשה שיפסיק. בהמשך לכך סטר המשיב למתלוננת בפניה והפשיט אותה מכל בגדיה, חרף התנגדותה ובכיה, ואף איים עליה שאם לא תשתף פעולה היא "לא תצא בחיים מהחורשה". המשיב החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת ובעל אותה כשהוא מחזיק בקבוק זכוכית מעל ראשה ומאיים עליה שאם תתנגד יגרום לחתכים ולצלקות בפניה, וכן החדיר את אצבעותיו לפי הטבעת שלה, והכל למרות התנגדותה ובקשותיה שיפסיק, והוא אף ניסה להכניס את איבר מינו לפיה. כאשר הגיעה לחורשה ניידת סיור משטרתית הפסיק המשיב ממעשיו, גרר את המתלוננת אל מאחורי העצים, הצמיד אותה לעץ וסתם את פיה. אולם השוטרים הבחינו במתלוננת, שסימנה להם שהיא זקוקה לעזרה, ולאחר שהשתחררה מאחיזתו של המשיב רצה לכיוונם כשהיא עירומה. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרמו למתלוננת נפיחות בקרקפת, שריטות והמטומות בזרועות ובפנים, רגישות בכתף ובמרפק, שפשופים בבטן ובגב וקרע בפי הטבעת.

עם הגשת כתב האישום, ביום 15.7.2010, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 28.7.2010 קיבל בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא השופט א' שיף) את הבקשה בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב להוכחת המיוחס לו וכי נוכח המעשים המיוחסים לו ועברו הפלילי קמה עילת מעצר נגדו ולא ניתן להסתפק בחלופה.

2.

הבקשה שבפני עניינה הארכת מעצרו של המשיב משחלפו תשעה חודשי מעצר והמשפט טרם הסתיים. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי בישיבת יום 27.7.2010 התקיימה הקראה של כתב האישום במהלכה כפר המשיב במיוחס לו וכי שמיעת העדיות התעכבה בתחילת הדרך בשל אילוצי בית המשפט, שביתת הפרקליטים ומחלתה של באת כוח המבקשת. עוד עולה מן הבקשה כי שמיעת ההוכחות החלה ביום 24.1.2011 וכי עד עתה התקיימו שלוש ישיבות בהן נשמעו שלושה-עשר עדי תביעה ובישיבה נוספת הקבועה ליום 13.4.2011 צפויה להסתיים שמיעת העדויות כולן (פרשת התביעה ופרשת ההגנה).

המבקשת טוענת כי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב נוכח מסוכנותו הרבה לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט בהינתן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. המבקשת מוסיפה ומציינת כי למשיב עבר פלילי הכולל עבירות מין ואלימות והוא בבחינת "שור מועד", ועוד היא מציינת כי אמנם חלו עיכובים בשמיעת משפטו של המשיב אך המשפט מצוי כעת בישורת האחרונה ושמיעת הראיות עתידה להסתיים בדיון הבא הקבוע בתיק.

המשיב מצידו מתנגד להארכת המעצר המבוקשת ומדגיש כי התמשכות המשפט לא נגרמה בעטיו אלא בעיקר בשל שביתת הפרקליטים. כמו כן טוען המשיב כי עומדת לו חזקת החפות וכי נוכח הראיות שהוצגו בפני בית המשפט האירוע אינו דומה לזה המתואר בכתב האישום.

3.

דין הבקשה להתקבל. לא ניתן להגזים בחומרת המעשים המיוחסים למשיב. מדובר באונס ברוטאלי ביותר שביצע המשיב לכאורה במתלוננת אותה הכיר באמצעות אתר אינטרנט, תוך הפעלת אלימות ואיומים על חייה. מכאן המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט. מסוכנות זו מתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל עבירות מין ואלימות ומסוכנות ברמה כזו לא ניתן להפיג באמצעות חלופת מעצר, ללא נטילת סיכון שאין לה מקום בנסיבות העניין. האיזון הראוי במקרה דנן מחייב, אפוא, את המשך המעצר בהינתן העובדה כי על אף העיכובים שאפיינו את תחילת המשפט, הוא מצוי עתה בשלב מתקדם ביותר ועומד לקראת סיום.

אשר על כן, מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 15.4.2011 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 21310-07-10, לפי המוקדם. חזקה על המותב השומע את התיק כי יעשה מצידו כל מאמץ לסיים את שמיעת ההוכחות וליתן פסק דין בתוך תקופת האורכה האמורה.