בש"פ 237/10 מרואן עסילה נ. מדינת ישראל

בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד העורר לבית המשפט המחוזי בירושלים, יוחסו לו שני אישומים. בראשון (האישום השני בכתב האישום) נטען, כי בתאריך 20.11.09, בשעת לילה, בעת ששהה העורר בגן העצמאות בירושלים עם עימאד ביאן (להלן: עימאד), הגיע לשם אדם (להלן: המתלונן) במטרה לחפש מין מזדמן. משהבחין בעימאד והחל לשוחח עמו, אחז בו עימאד בחוזקה והחל להכותו בכל חלקי גופו. בשלב זה הצטרפו לתקיפת המתלונן גם אחרים, וביניהם העורר, וכתוצאה מכך נגרמו לו חבלות קשות. באישום הנוסף (האישום השלישי) נטען כי עימאד תקף עובר אורח, נטל ממנו טלפון סולולארי, ובשלב מסוים העבירו לעורר. בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות, גניבה, שוד בנסיבות מחמירות ותקיפה.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

בית המשפט המחוזי מצא כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום, וגם לאחר שעיינתי בנימוקי הערר שבכתב והאזנתי לטיעונים על-פה, לא מצאתי מקום או עילה להתערב בממצאה זה של הערכאה הראשונה. מכך מתחייבת המסקנה כי נגד העורר קמה עילת מעצר סטטוטורית, והשאלה שנותרה להכרעה היא אם צדק בית המשפט המחוזי במסקנתו כי תרופתו של העורר במעצר בלבד.

לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר מעצר בו נכללה המלצה להמיר את המעצר במתקן כליאה במעצר בית בפיקוח הוריו של העורר ואחיו. ברם, מהתסקיר עולה כי יום העבודה של האב מסתיים בשעה 20:00, ואילו האח עובד עד לשעה 17:30, ועל כן תרומתם לפיקוח תהיה אפקטיבית לשעות הערב והלילה בלבד. באשר ליכולתה של האם לפקח על תנועות בנה, כל הנאמר בתסקיר הוא כי היא מגויסת לעזור לו להשתחרר למעצר בית, ואין התייחסות ליכולתה לקיים פיקוח אפקטיבי שיכלול הצבתם של גבולות ברורים לעורר.

בנסיבות אלו שותף אני לדעתו של בית משפט קמא, כי אין בפיקוח המוצע כדי לשמש מענה הולם לסכנה הנשקפת מהעורר, ועל כן דינו של הערר להדחות. עם זאת, יהיה העורר רשאי להציע חלופה אחרת לשעות בהן נעדרים אביו ואחיו מהדירה, וככל שזו תימצא ראויה, מתבקש בית המשפט המחוזי לשוב ולשקול את שאלת המשך מעצרו של העורר.