בש"פ 2385/04 יגאל דבש נ. מדינת ישראל

1.הערר שבפניי הינו על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ח' כבוב) מיום 3.2.04, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

2.העורר הינו אחד מבין חמישה נאשמים בכתב אישום שהוגש לבית משפט קמא. כתב האישום כולל שלושה אישומים, אך האישום הראשון בלבד נוגע לעורר. אישום זה מתאר קשר בין העורר לבין שלושת הנאשמים הראשונים, שהינם אחים. על פי האמור בכתב האישום, שלושת האחים והעורר קשרו קשר בחודש יוני 2003 לייבואם של סמים מסוכנים מדרום אמריקה ארצה. בעת קשירת הקשר שהו העורר ואחד האחים, חנן איבגי (נאשם 1 בכתב האישום, להלן - חנן), בקולומביה. חנן חזר לישראל תחת זהות בדויה ביום 6.8.03. ביום 3.11.03 הגיעה ארצה חבילה לסניף דואר בבת-ים. הנמען היה אחד בשם אסף חאמי (להלן - אסף), שהואשם בכתב אישום נפרד. אסף הינו חבר של אחד האחים ומכר של שני האחרים. החבילה הכילה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.126 ק"ג ברוטו. החבילה נתפסה על ידי המשטרה. החבילה נשלחה מונצואלה לארץ ביום 5.10.03. העורר הובא ארצה על ידי משטרת קולומביה ביום

14.11.03. העבירות המנויות באישום המתייחס לפרשה זו הן קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

3.התשתית הראייתית הקושרת את העורר לביצוע העבירות מורכבת, בעיקרה, מסדרה ארוכה של שיחות טלפון בין הארבעה - שלושת האחים והעורר - ובין אחרים. התברר, כי המשטרה האזינה לשיחות שהתנהלו בטלפון שבבית משפחתם של האחים בישראל. העורר, בעודו בקולומביה, היה צד לחלק קטן מן השיחות. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה הן לגבי העורר והן לגבי האחרים. משכך נקבע, ברור כי קיימת עילת מעצר. בית משפט קמא הוסיף, כי אין לעשות שימוש בחלופת מעצר לגבי אף אחד מבין החמישה, וכך אף לגבי שני מעורבים אחרים, שהוגש נגדם כתב אישום נפרד (אחד מהם הוא אסף). אסף, אחד משלושת האחים והנאשם החמישי שבכתב האישום הגישו עררים לבית משפט זה על ההחלטה לעוצרם. חברי הנכבד, השופט מ' חשין, דחה את שלושת העררים (בש"פ 1425/04,1699/04 ו- 1794/04 מיום 26.2.04).

4.עיון בתמלילים של שיחות הטלפון הרבות מצביע, לכאורה, כי השיחות שהעורר היה צד להן בעת שנמצא בקולומביה, אף שמעטות הן, הינן חלק ממכלול אחד וקשורות קשר הדוק לשיחות טלפון רבות אחרות שנוהלו באמצעות הטלפון שבבית משפחתם של שלושת האחים. יתרה מזו, מדובר בשיחות בעלות אופי קונספירטיבי. המשוחחים, לרבות העורר, עושים במהלך השיחות שימוש בכינויים ובקודים והרושם המתקבל הוא שאין מדובר בשיחות תמימות. באחת השיחות המוקלטות מסר העורר לחנן את כתובת הדואר האלקטרוני שלו. חנן מסר מצידו לעורר את כתובתו של אסף בבת-ים. בנוסף לשיחות הטלפון קיימת ראיה אחרת והיא שגר דואר אלקטרוני שנשלח על ידי חנן לעורר. בשגר זה מופיעים שמו וכתובתו המדויקת של אסף, הוא הוא שקיבל את החבילה ובה הסם המסוכן. לתשתית ראייתית זו יש להוסיף נתון אחר והוא - שתיקתו של העורר בחקירתו. משהעורר נמנע ממתן הסבר למה שנאמר בשיחות הטלפון ולשגר בדואר אלקטרוני, לא היה מנוס ממסקנה אחת ברורה, היינו שקיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשי העבירה שבכתב האישום. קיומה של עילת מעצר הוא ברור מאליו. הנתונים בכל הנוגע למהות הסם ולכמותו אינם מותירים דרך אחרת, אלא מעצר עד תום ההליכים, כפי שהורה בית משפט קמא.

הערר נדחה.