פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2385/06
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
סאמי אלעביד
בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעה
חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות – אכיפה מעצרים),
התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה: כ"ו אדר,
תשס"ו (26.3.06)
בשם המבקשת: עו"ד יעל שרף
בשם המשיב: עו"ד עדי
ליסטר
החלטה
1.זוהי בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.
2.התיק היה קבוע לסיום ראיות התביעה ביום 23.3.2006; במועד זה צריך היה לשמוע שני עדי תביעה, שניהם קרובי משפחתו של המשיב. שני העדים לא התייצבו, למרות צווים שהוצאו נגדם, צווים אותם לא עלה בידי המשטרה לבצע עד כה. המדינה ביקשה וקיבלה דחייה כדי לנסות לאתר את העדים. על-פי דברי בא-כוח המאשימה בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי העדים הללו חשובים, כיוון שהם מהווים את אותו "דבר-מה נוסף" הנדרש על-פי החוק להודאה של נאשם. מהדיון לפני עלה שהנאשם וויתר על טענות במשפט זוטא, והוא טוען נגד משקל הודייתו, מכאן החשיבות הרבה, לכאורה, לעדותם של העדים.
3.בית המשפט נעתר לבקשת המדינה והדיון נדחה לתזכורת ביום 23.4.2006. כדי לאפשר למדינה לאתר את העדים. בית המשפט הוסיף וקבע כי אם העדים יאותרו ייקבע מועד קרוב ככל האפשר לשמיעתם.
4.אין צריך לומר כי אם ייעלה בידי המאשימה לאתר את העדים עוד לפני המועד האמור אין טעם להמתין ליום 23.4.2006 וראוי שהמאשימה תעשה כל מאמץ לאיתור מהיר של העדים.
5.השאלה היא אם במסגרת שינוי נקודת האיזון לגבי מעצר ממושך יש להיעתר לבקשת המדינה.
6.הגעתי לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשה. כשעדים לא מתייצבים אין למדינה שליטה על-כך. אך-מובן הוא שעליה לעשות כל מאמץ לאיתור, אך לשם כך יש לאפשר לה זמן סביר. יש להביא גם בחשבון הן את חשיבותם של העדים, הן את קרבתם למשיב.
7.אשר על כן אני נעתרת לבקשה ומאריכה את מעצרו של המשיב ב-תשעים ימים שתחילתם ביום 23.3.2006 או עד למתן פסק-דין בבית המשפט המחוזי באר-שבע.
ניתנה היום, כ"ו אדר,
תשס"ו (26.3.2006).
ש
ו פ ט ת