בש"פ 2391/04 בשאר נבולסי נ. מדינת ישראל

אכן בעניינו של העורר ארעה תקלה, ואולי המילה תקלה אינה מספיקה לתיאור חומרת העניין, בכך שהוא הוחזק במעצר כשלוש שעות בלא שהייתה אסמכתא חוקית לכך. הדבר ארע בשלב קודם של מה שמכונה מעצר ימים, כאשר צו המעצר פקע בשעה 10:00 ואף על פי כן, הוחזק העורר במעצר עד השעה 13:10. עניין זה הינו רק רכיב אחד מתוך שרשרת הארועים שהביאה בסופו של דבר, ולאחר הגשת כתב אישום לבית משפט השלום, למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. על המעצר הורה בית המשפט המחוזי, כאשר קיבל את עררה של המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום לשחרר את העורר בתנאים.

כתב האישום מייחס לעורר עבירות של שהייה בארץ שלא כדין, גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה בקלות ראש, הכשלת שוטר והתחזות כאחר. באותו כתב אישום מופיע אף נאשם נוסף, אם כי אין מיוחסת לו עבירה של התחזות כאחר. שני הנאשמים הינם תושבי שכם. עיון בחומר מלמד, כי קיימים הבדלים משמעותיים בין השניים. לנאשם הנוסף, שבסופו של יום הוחלט לשחררו בתנאים, אין עבר פלילי. זאת ועוד, מסתבר כי כנגד העורר תלוי כתב אישום נוסף בבית משפט השלום ובו מנויות עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, תקיפת שוטר, בריחה ממשמורת חוקית, פריצה לרכב בכוונה לגנוב והיזק לרכב. עוד יש להוסיף, כי העורר הפר תנאי שחרור בהליך אחר ואף לא התייצב לדיונים למרות זימונו. על כל אלה יש להדגיש עניין אחר, שעלה לראשונה בדיון היום בפניי. לטענת המשיבה התחזה העורר פעם נוספת כאחר, הפעם כשותפו לכתב האישום בתיק בו אנו עוסקים. השותף היה אמור להשתחרר מבית המעצר בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי ביום 29.2.04. לטענת המשיבה, המגובה בהודעות של שני שוטרים, הציג העורר את עצמו בבית המעצר כשותפו וניסה להשתחרר מן המעצר. אתרע מזלו והשוטרים הבחינו בהתחזות.

כאשר מצרפים יחדיו את כל הנתונים האחרונים שציינתי, אין מנוס מן המסקנה שבית משפט השלום טעה בעוד שבית המשפט המחוזי צדק, משהורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

הערר נדחה.