בש"פ 2392/04 מג'די פנג'רי נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט א' טל) ציווה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הערר שבפניי מופנה כנגד ההחלטה האמורה.

2.בכתב אישום שהוגש לבית משפט קמא מופיעים שלושה נאשמים, כאשר האחרון שבהם הינו העורר. באישום הראשון מדובר על קשירת קשר בין השלושה לבצע מעשי שוד בנשים ברחובות תל-אביב וזאת על דרך חטיפה של תיקים. כתב האישום מכיל שמונה אישומים. בצד האישום הראשון, שכאמור מיוחס לכל השלושה, שני אישומים נוספים מיוחסים לעורר ולאחרים, בעוד שבמותר האישומים העורר איננו נזכר. אותם שני אישומים נוספים בהם מופיע העורר עוסקים בארועים בהם מומש הקשר האמור. האישום השלישי מדבר על ארוע בו היו מעורבים, כאמור, השלושה. במהלך האירוע יצא אחד מהשלושה ממכונית בה נסעו שלושתם, התקרב לאישה, משך את תיקה ומשזו התנגדה הכה אותה בכל חלקי גופה ודקר אותה בסכין. אחר כך חזר הדוקר למכונית וכל השלושה נמלטו. העבירות באישום זה הן ניסיון שוד וחבלה בנסיבות מחמירות. האישום הרביעי מדבר על מקרה דומה, אלא שהפעם השוד צלח ותיקה של הנשדדת נלקח ממנה. העבירה דשם הינה שוד בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי הורה כאמור על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. לגבי נאשם אחר, המופיע ראשון בכתב האישום, הסכים פרקליטו למעצר עד תום ההליכים. לגבי הנאשם הנוסף הסכימה המשיבה בבית משפט קמא שיוגש תסקיר מעצר. התסקיר הציע חלופה ובית המשפט החליט, בהסכמתה של המשיבה, לשחרר את אותו נאשם לחלופת מעצר, כולל מעצר בית מלא. פרקליטו של העורר טוען, כי לא היה מקום להבחין בינו לבין אותו נאשם ששוחרר על דרך חלופה.

3.הפרקליט המלומד אכן צודק בטענה, כי לאותו אחר ששוחרר לחלופת מעצר מיוחס אישום נוסף על אלו שמיוחסים לעורר דנא. עם זאת, קיימים הבדלים חשובים בין השניים שמצדיקים התייחסות שונה אליהם. העורר הינו יליד שנת 1968, בעוד שהאחר יליד שנת 1980. והעיקר – לעורר, בניגוד לאחר, יש עבר פלילי, הכולל הרשעות בעבירות מסוגים שונים. אמת, התדפיס מן המרשם הפלילי מגלה, כי בשנים האחרונות לא הורשע העורר בעבירות רכוש אלא בעבירות סמים וכן בעבירה של איומים ובעבירה של בריחה ממשמורת חוקית. אך מסתבר, כי העורר מכור לסמים וכנראה שזהו ההסבר למעורבותו, לכאורה, בעבירות נשוא כתב האישום. בפני בית המשפט המחוזי נטען, כי ראוי להורות על שחרור לצורך גמילה מסמים, או לחלופין שהעורר יימצא במעצר בית. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להורות על שחרור על מנת שהעורר יעבור תהליך גמילה, ונראה לי כי צדק בכך. העורר לא העלה את אפשרות הגמילה, אלא משהוגש נגדו כתב אישום והתבקש מעצר עד תום ההליכים. לפיכך, אין לקבל שהעורר ישוחרר מן המעצר בעוד כתב האישום תלוי נגדו על מנת שיעבור תהליך גמילה. בית המשפט המחוזי אמנם לא התייחס לאפשרות הנוספת, זו של מעצר הבית, אך כפי שעולה מדבריי עד כה, ברור כי נסיבות העניין אינן מתאימות לחלופה כזו.

אי לכך הערר נדחה.