בש"פ 240/07 דסה וונדה נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, באשמת ביצוען של עבירות שוד מזוין, איומים, שיבוש מהלכי משפט והחזקת סכין שלא כדין. נטען, כי בתאריך 22.12.06, בשעות הקטנות של הלילה, שדדו העורר ואחר, באיומי סכין, עובד של תחנת תדלוק ברחובות. זמן קצר לאחר ביצוע זממם, עוכבו העורר ושותפו על ידי מתנדבי המשמר האזרחי, ובעוד אלה בודקים את זהותם, הגיע למקום שוטר אליו פנה העורר במלים בוטות ותוך הטחת איומים.

הערר שבפני מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר הנו אדם צעיר, נשוי ואב לילדה, שמעורבותו בפלילים לא החלה באירוע הנוכחי. מגיליון הרשעותיו עולה, כי בשנים 1998 ו-1999, ובהיותו בן 15 בלבד, הוא נדון על שורה ארוכה של עבירות רכוש, אלימות, מעשה מגונה, סמים, איומים, בריחה ממשמורת חוקית, והיזק לרכוש במזיד, להחזקה במעון נעול במשך שנה ולמאסר על-תנאי. בסוף שנת 1999 חזר העורר וחטא בעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, וחמורה מכך העבירה שביצע בחודש מרץ 2000 – שוד מזוין. גם בהמשך הדרך התקשה העורר לשנות את אורחותיו, ובשנים 2002 ו-2003 ביצע עבירות נוספות, בגינן נדון, בין היתר, ל-30 חודשי מאסר. זמן קצר ביותר לאחר ששוחרר מהכלא, חזר העורר לסורו וביצע את מעשה השוד עליו הוא נקרא לתת את הדין הפעם.

בנסיבות כה קשות, אין בידי להיעתר לבקשתו של בא-כוח העורר, עורך הדין א' כהן, להפנות את שולחו לגמילה בקהילה טיפולית, וגם אינני רואה מקום להורות לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר. מדובר במי שמעשיו מלמדים כי נשקפת ממנו סכנה מוחשית לצבור, ואף שעדיפים בעיני הליכי טיפול ושיקום, נראה לי כי המקום לשקול את כל אלה יהיה בעת הטיעון לעונש, אם יוחלט להרשיע את העורר.

אשר על כן, הערר נדחה.