בש"פ 2418/08 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם) מיום 13.3.2008 בה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום לנוער בירושלים (כב' השופט מ' בן עטר). השופט בן עטר החליט לעצור את העורר ולשחררו לחלופת מעצר של מעצר בית בבית סבו וסבתו שבירושלים. העורר מבקש לשחררו לחלופת מעצר בישוב בו מתגוררים הוריו ביהודה והשומרון. לטענת ב"כ העורר לא קיימת עילת מעצר וממילא אין מקום להגבלת חירותו של העורר בשום דרך.

כתב האישום

כנגד העורר, קטין בן 15, הוגש כתב אישום לבית משפט השלום לנוער בירושלים. כתב האישום מייחס לעורר עבירות של ניסיון פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288א(1) לחוק העונשין, הסגת גבול כדי לעבור עבירה

לפי סעיף 447(א), החזקת אגרופן שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין וחבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין.

בכתב האישום ארבעה אישומים. על פי האישום הראשון ביום 3.11.2007 בשעה 10:50 או בסמוך לכך, הגיע העורר למקום לא הרחק ממערת המכפלה בחברון, זאת בניגוד להנחיות צה"ל ועל אף האיסור בכניסת יהודים לאזור. העורר סרב למלא אחר הנחיות אנשי הסיור של צה"ל שביקשו ממנו לעזוב את המקום והחל להתווכח עם החיילים כשלפתע הרים אבן וידה אותה לעבר גברת הנאדי סלאיימה (להלן: "המתלוננת") שניצבה אותה עת על גג ביתה יחד עם תינוקה. האבן שידה העורר פגעה בירך התינוק. במעשיו אלה, על פי כתב האישום, ניסה העורר לפצוע את המתלוננת ותינוקה וכן הפריע ביודעין לחיילי צה"ל, שהם עובדי ציבור, במילוי תפקידם על פי דין. על פי האישום השני ביום 15.1.2008 בשעת בוקר או בסמוך לכך, העורר, יחד עם אחרים, הקימו אוהלים, הניחו מזרנים, חביות, קרשים וקירות מפח בשטחו הפרטי של מר עמראן מעדי עומר (להלן: "המתלונן") וכינו את המקום "מעוז אסתר". העורר פונה מהמקום על ידי שוטרים ובנסיבות אלה נתפס אצל העורר אגרופן. על פי האישום השלישי ביום 20.2.2008 שב העורר לשטחו הפרטי של המתלונן ובילה שם את הלילה. על פי כתב האישום המעשים המתוארים באישום השני והשלישי נעשו על ידי העורר מתוך מטרה להפחיד, להקניט ולהעליב את המתלונן או לעבור עבירה. על פי האישום הרביעי ביום 31.1.2008 בשעות הלילה או לפנות בוקר, התגנב העורר יחד עם אחר, סמוך לביתו של חבר הכנסת עותניאל שנלר, במעלה מכמש. תחילה ניתק העורר את ברז הספקת הסולר וההסקה לביתו של חבר הכנסת שנלר ולאחר מכן התגנב לרכבו של חבר הכנסת שנלר וניקב בעזרת סכין, בה הצטייד מבעוד מועד, את ארבעת צמיגי הרכב. על פי כתב האישום נטען כי העורר ביקש לפגוע בביתו של חבר הכנסת וברכבו זאת בכדי למנוע מחבר הכנסת מלהגיע ולשמוע את מסקנות ועדת וינוגרד.

החלטת בית משפט השלום לנוער

ראיות לכאורה

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום לנוער בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט (כב' השופט מ' בן עטר) קבע בהחלטתו מיום 4.3.2008 כי קיימות ראיות לכאורה לגבי חלק מהאישומים המיוחסים לעורר. באשר לאישום הראשון, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה כי העורר אכן יידה את האבן לעבר המתלוננת ותינוקה מאחר ונתפס בשעת מעשה ומיד עוכב. כמו כן הדבר נלמד מהודעתה של המתלוננת, עדותו של חייל בשם פקסון וכן מדו"ח הפעולה של רס"ר ניר בנין לפיו העורר מסר כי הוא אשר יידה את האבן. באשר לעבירה השנייה המיוחסת לעורר באישום הראשון, נקבע כי לא קיימות ראיות לכאורה זאת לאור העדויות השונות שניתנו בעניין זה. באשר לאישום השני, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן שהה העורר בשטחו של המתלונן ושאכן מדובר בשטח פרטי, אולם לכאורה לא ניתן לדעת מסימנים בשטח כי מדובר בשטח פרטי ואין כל ראיה למודעותו של העורר במועד הרלבנטי לכך שמדובר בשטח פרטי. מהטעם האמור, שוחרר העורר ללא תנאים אולם הובהר לעורר כי טענה לפיה "לא ידע" לגבי הבעלות הפרטית על הקרקע, לא תעמוד לו שוב. לאור נסיבות אלה קבע בית משפט השלום לנוער כי לא קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של הסגת הגבול. באשר לעבירה של החזקת אגרופן, נקבע כי אכן קיימות ראיות לכאורה כי העורר החזיק אגרופן בכיסו שעה שעוכב בחשד לביצוע העבירות נשוא האישום השני. באשר לאישום השלישי מצא בית המשפט כי לאור הודעתו של העורר מיום 21.2.2008 לפיה אישר העורר כי היה במאחז "מעוז אסתר" לאחר הדיון בבית המשפט, ומאחר וכאמור, הובהר לעורר על ידי בית המשפט כי הטענה לפיה "לא ידע" כי מדובר בשטח בבעלות פרטית, לא תעמוד לו שוב, קבע בית משפט השלום לנוער כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירת הסגת הגבול. באשר לאישום הרביעי, בא כוחו של העורר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר לפי אישום זה.

עילת מעצר

בית המשפט קבע כי קיימת עילת מעצר כנגד העורר בשל מסוכנותו וזאת נוכח התדירות בהן בוצעו לכאורה העבירות והעובדה לכאורה כי העבירות בוצעו על רקע אידיאולוגי. מסוכנותו נקבעת גם לכאורה מאחר ובעיני העורר ממוקמת אותה אידיאולוגיה מעל לחוק וכי אותה אידיאולוגיה דוחפת אותו לבצע עבירות ביודעין, דבר הנלמד מהודעותיו. בנוסף, עצם המעשה של יידוי אבן לעבר אישה ותינוקה ללא כל התגרות מצידם, ביצוע המעשה בנוכחות חיילים והעובדה כי העורר הסתובב כשאגרופן בכיסו מעידה על מסוכנותו.

חלופת מעצר

עוד בטרם התקיים הדיון בעניינו של העורר ביום 4.3.2008, הורה בית המשפט לנוער כי העורר ישוחרר למעצר בית בבית הסבא והסבתא בירושלים, ובעת הדיון ביום 4.3.2008 בבית המשפט לנוער הודיעה המשיבה כי היא מסתפקת בכך. אולם, בא כוחו של העורר ביקש להסתפק בהרחקתו של העורר מאזור יהודה ושומרון וכן הציע חלופת מעצר של הימצאות במסגרת ישיבה ביישוב אלוני הבשן, אולם מאחר ולא התייצב איש מטעם הישיבה קבע בית המשפט כי לא ניתן לעמוד על התאמתה של הישיבה לשמש כחלופת מעצר. בא כוחו של העורר הציע אף את החלופה הקיימת אולם ביקש כי יתאפשר לעורר לצאת בליווי סבו למקום עבודתו של הסב. הצעות אלה נתקלו בהתנגדות בא כוחה של המשיבה שהתנגד לכל שינוי בחלופה ולכל הקלה מבלי שהעניין ייבדק תחילה במסגרת תסקיר מעצר. בהחלטתו קבע בית המשפט כי שירות המבחן לנוער יכין תסקיר מעצר בעניינו של העורר, אשר יבחן, בין היתר, אפשרות של חלופת מעצר. בית המשפט הוסיף וקבע כי נוכח תקופת ההמתנה הממושכת הדרושה לשם קבלת תסקיר, ניתן יהיה לשקול, כבר בשלב זה, במידה ותוגש בקשה ויתייצב נציג מוסמך, אפשרות לפיה יימצא העורר בישיבה התיכונית "אלוני הבשן" או בכל מסגרת חינוכית אחרת מחוץ לאזור יהודה ושומרון במסגרת חלופת המעצר. אולם בינתיים, כך קבע בית המשפט תיוותר בעינה החלופה הקיימת עם הקלה לעניין תפילות בבית כנסת כפי שפורט בהחלטה מיום 27.2.2008, ועם הקלה נוספת לפיה יותר לעורר לצאת ממעצר בית למקום עבודתו של סבו. נקבע כי לאחר קבלת התסקיר בעניינו של העורר יתקיים דיון נוסף בעניין חלופת המעצר ביום 30.3.2008.

החלטת בית המשפט המחוזי

על החלטת בית משפט השלום לנוער הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' נועם) קבע בהחלטתו מיום 13.3.2008 כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום לנוער, בשלב זה, עד לבחינת התסקיר בעניינו של העורר בדיון שנקבע ליום 30.3.2008. בית המשפט קבע כי נוכח העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום ולאור העובדה שהעבירות הנדונות באישום הרביעי בוצעו לאחר שהעורר נחקר במשטרה בגין העבירות הקודמות המיוחסות לו בכתב האישום, החלטתו של בית המשפט לנוער ראויה ומאוזנת.

הטענות בערר

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגיש העורר ערר לבית משפט זה, כאשר הטענות בערר מתמקדות בשאלת קיומה של עילת מעצר המצדיקה את שלילת חירותו של העורר. לטענת העורר קביעתו של בית המשפט לפיה קיימת עילת מעצר הינה שגויה ואינה נותנת משקל ראוי לחירותו של העורר שהינו קטין. כמו כן נטען כי בשחרורו של העורר, ללא כל תנאי, על ידי המשטרה לאחר חקירתו באישומים הראשון והשני, הועבר מסר לפיו אין באישומים אלה בסיס ראוי למעצר ולפיכך אין במעשה נשוא אישום 4 כדי להפגין מסוכנות המצדיקה מעצר. בית המשפט המחוזי, כך נטען נקט אמת מידה מחמירה כלפי העורר שהינו קטין בן 15. בנוסף טוען העורר כי גם אם יימצא העורר אשם בביצוע העבירות המיוחסות לו באישום, הרי שהעונש שייגזר עליו אינו צפוי לכלול מאסר בפועל ובכך יש להדגיש את חוסר מסוכנותו. לבסוף טוען העורר כי ההחלטה להרחיקו מחברת בני אדם ומבית הוריו אינה מידתית וכי על בית משפט זה להתערב ולאפשר לעורר המשך חיים שיגרתי בלא שלילה מוגזמת של חירותו.

ההכרעה

דין הערר להידחות. כשלעצמי אני מתקשה להבין כיצד לא מתקיימת עילת מעצר לגבי מי שמיידה אבנים על אשה ותינוק. הדברים הם מובנים מאליהם. נראה לכאורה כי אכן העורר מונחה על ידי השקפת עולם במעשיו, ומעשיו מצביעים על מסוכנות. כך גם החזקת האגרופן. קיומה של עילת מעצר אינה מחייבת החזקה במעצר ממש, ובית המשפט אכן שקל חלופות. לעת הזו החלופה היא בבית הסב והסבתא, בתנאים שפורטו. זוהי חלופה סבירה, בודאי לפני קבלת תסקיר. לא אחווה דעתי בשאלה אם ניתן לאפשר לעורר לגור בישוב בו מתגוררים הוריו בתחומי יהודה והשומרון. חלופה זו תיבחן אחרי קבלת התסקיר, בעוד עשרה ימים.

הערר נדחה.