בש"פ 2437/03 מדינת ישראל נ. ירון יחזקאלי

1.כתב האישום כנגד שני המשיבים וכנגד נאשם נוסף מתייחס לשבע עבירות המיוחסות למשיב הראשון ולארבע עבירות המיוחסות למשיב השני. העבירות המיוחסות לשני המשיבים הן עבירות של סחיטה באיומים, איומים, ותקיפה ונגד המשיב 1 גם גניבה, היזק בזדון, מטרד לציבור וחבלה חמורה.

על פי האמור בכתב האישום, עבירות אלה כולן נעברו נגד המתלונן, מנהל מלון בבת-ים ונגד עובדי המלון. המשיבים, כך נטען, אילצו את המתלונן ועובדיו, באמצעי איום והפחדה ותוך שימוש באלימות מילולית ופיזית, לתת להם שירותי לינה ואוכל, בלא ששילמו את תמורתם. המשיבים עשו כן במספר רב של מועדים, המשיב הראשון מזה כשנה, והמשיב השני בחודשים האחרונים.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה מבית המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו להורות על מעצר שני המשיבים והנאשם השלישי עד תום ההליכים נגדם. זאת, בשל טיב העבירות בהן מואשמים המשיבים והנאשם השלישי, עברם הפלילי העשיר, הסכנה הנשקפת לביטחונו של הציבור ובמיוחד בשל החשש לביטחונם של המתלוננים ובני משפחותיהם. זאת - בצד החשש לשיבוש הליכי משפט. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט מצא שעל פי הראיות לכאורה יש אמנם ביסוס לנטען בכתב האישום, וכי התנהגותם המאיימת של המשיבים כלפי עובדי המלון מצביעה על ביצוע עבירות שיש בהן סיכון לציבור ועל כן מקימה עילת מעצר. עם זאת, הצביע בית המשפט על תמיהות בחומר הראיות, ולא השתכנע כי האיומים והאלימות בהם נקטו המשיבים "הגיעו לדרגה של פשע מאורגן". אי לכך הוא הגיע למסקנה כי ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר גם בדרך שפגיעתה במשיבים פחותה. משום כך הורה בית המשפט קמא לשחרר את המשיבים למעצר בית מוחלט.

כנגד החלטה זו מלינה המדינה. היא סבורה שחומר הראיות מצביע על חשש אמיתי וממשי לשיבוש הליכי משפט אם ישוחררו המשיבים ממעצרם. המדינה סבורה כי התמיהות בחומר הראיות שמצא בית המשפט קמא לא מפחיתות מעוצמתו.

2.דין הערעור להתקבל. מחומר הראיות עולה תמונה קשה של אווירת פחד ואימים שהשרו לכאורה המשיבים לאורך זמן רב, במלון של המתלונן. המשיב 2, אילץ את המתלונן (שכדבריו "רעד מפחד") להקצות לו סוויטה במלון, על אף התנגדותו, כשהרים עליו את אחד מקביו (להם נזקק לאחר שנורה ברגלו בפתח המלון) על מנת להכותו וכשדימה תנועה מאיימת של הוצאת אקדח. לגבי המשיב 1, הדברים הגיעו לשיאם באירוע בלובי המלון במהלכו הפליא מכותיו באחד מבני שיחו ובאירוע אחר בו בחר להטיל את מימיו באותו המקום. שני האירועים התרחשו לנגד עיניהם המשתאות של עובדי המלון ואורחיו. משכך נהגו חששו המתלוננים לגבות את התמורה לארוח לו זכו המשיבים במלון. בחירתם של המתלונן ושל עובדיו שלא להגיב למעשי המשיבים, היא עדות לבעתה שאחזה אותם כל אימת שנמצאו בקרבתם של המשיבים, ובמיוחד של המשיב 1.

בעל המלון ועובדיו היו כה מפוחדים, על פי עדותם, עד שלא הרהיבו עוז במשך שנה תמימה להגיש תלונה רשמית כנגד מי מהמשיבים. כל שהעז בעל המלון לעשות משבאו מים עד נפש הוא לפנות אל המשטרה באופן לא רשמי, על מנת שתפעל במישור המודיעיני. היו אף מבין העובדים מי שבחרו לעזוב את מקום עבודתם, מכיוון שחשו שהיא מעמידה אותם ואת בני משפחתם בסכנה. עובדות אלה מתאשרות, לכאורה, בדברים שנגבו בגלוי ובסתר משורה של עובדים במלון.

מן האמור עולה שהתשתית הראייתית לכאורה כנגד המשיב 1 היא תשתית מספקת להקמת עילת מעצר בשלב זה. המסוכנות העולה מתוך מעשיו של המשיב 1 לא נסתרה, ובנסיבות המקרה לא היה מקום להמיר את המעצר בחלופה שנבחרה, שכן אין בה בשום פנים כדי להסיר את החשש לשלום הציבור ואת החשש להטיית ראיות.

בא כוח המשיב 1 ביקש שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא. הוא ציין כי "לא נפלה שערה משערות ראשם של המתלוננים ארצה". הראיות, כך טען, מצביעות על ביצוע עבירות אך לא עבירות של סחיטה. ניתן, כך אמר, להוסיף לחלופת המעצר שנבחרה תנאים מגבילים ולהסתפק בכך. בקשה זו אין לקבל.

3.באת כוחו של המשיב 2 הסכימה, בדיון שנערך בפניי, כי ישנן ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום. יחד עם זאת, הואיל ולא נתאפשר למשיב 2 להציג את טענותיו בפני בית המשפט קמא, החלטתי לקבל טיעונים נוספים מטעמו - בכתב, אף שלא נטענו בבית משפט קמא, ואפשרתי למדינה להגיב על טיעוניו אלה. באת כוח המשיב 2 הגיבה על תשובת המדינה.

גם בעניינו של המשיב 2, הגעתי למסקנה שיש לקבל את ערעור המדינה. בחינה מדוקדקת של חומר הראיות מעלה כי לחובתו עומדות ראיות לכאוריות מבוססות. אף שאכן חלקו של המשיב 1 גדול לכאורה מזה של המשיב 2, איני יכול לקבל את טענת באת כוח המשיב 2 כי חלקו פחות במאוד.

לחובתו של המשיב 2, עומדות 23 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים. לא היה לאל ידו של המשיב 2 לסתור את העדויות לפיהן איים על המתלונן ועל עובדים אחרים בבית המלון. גרסתו כאילו שולמה תמורה מלאה לשהותו במלון מכח "המחאת זכות" של אדם אחר נסתרת בעדויות הרבות שנשמעו מהן עולה לכאורה כי השירותים שקיבל חינם במלון עולים על התמורה הנטענת ומלמדים על שימוש פלילי בשרותי המלון. באזני אחד השוטרים נשמע המשיב 2 משאיר הודעה בתא הקולי של עד שאמור היה לאשש את גרסתו, ובה הפציר בו "תגיד כמו שסיכמנו..". כל אלה מעלים חשש כבד לשלום הציבור והמתלוננים ולהטיית ראיות, חשש שחלופת המעצר בה בחר בית המשפט קמא אינה יכולה להסירו.

דין הערעור איפוא להתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי תתבטל והמשיבים ייעצרו עד תום משפטם.