בש"פ 2441/21 מדינת ישראל נ. מאהר שחאברה

1.

לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ ) מיום 7.4.21 ב-מ"ת 24467-04-20 בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי מעצרו; כמו כן, הוגשה בקשה שניה להארכת מעצר ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 24431-04-20 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

הערר והבקשה נדונו במאוחד, ומשכך גם ההחלטה תינתן בהתייחס הן לערר והן לבקשה להארכת המעצר.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג–1973 ( להלן: הפקודה ) וסעיף 29(א) לחוק העונשין;

ועבירה של עסקה אחרת בסם לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הגישה המשיבה (המבקשת ב-בש"פ 2441/21; להלן: המשיבה ) בקשה לעצור אותו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

3.

הרקע העובדתי הצריך לעניין פורט בהחלטה קודמת של בית משפט זה ב-בש"פ 4628/20 (השופט ע'

פוגלמן ) מיום 12.7.20, ולא ראיתי מקום לשוב ולפרטו. לצורך דיוננו די לציין כי לפי המתואר בכתב האישום, לעורר מיוחסות עבירות סמים חמורות הכוללות בקשתו מאחר כי תמורת תשלום כספי ישמור עבורו בביתו סמים מסוכנים ובכלל זה 5,000 כדורי MDMA ושקית ובה אבקת סם MDMA , וכן 16 חבילות שבכל אחת מהן 5 פלטות חשיש וחבילה נוספת ובה 4 פלטות חשיש.

בהיעדר מחלוקת ביחס לשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי ביום 27.4.20 על הכנת תסקיר מעצר אשר יבחן את מסוכנותו של העורר והאפשרות לחלופת מעצר. בתוך כך הובאו בהרחבה מכלול נסיבותיו של העורר בכלל זה עברו הפלילי הכולל 6

הרשעות קודמות, וכן צוין כי במציאות בה העורר מצוי כיום של שימוש בחומרים "משני תודעה מסוגים שונים כדרך התמודדות לא בונה עם קשייו" הוא נזקק לטיפול ייעודי בתחום זה. משכך, הומלץ על מסגרת טיפולית סגורה ומציבה גבולות בעניינו.

בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 28.6.20, קבע כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטוריות; הדגיש כי לחובת העורר עבר פלילי מכביד; כמו גם את דבר מעורבותו בהחזקה והעברה של כמויות גדולות של סמים מסוכנים מסוגים שונים באופן המלמד על מעורבות עמוקה בעסקי הסמים.

בנוסף על כך צוינה עובדת שהייתו כאמור מחוץ לישראל והיעדר האפשרות לאתרו במשך שנתיים, דבר המצביע על מסוכנות ועל חשש להימלטות מאימת הדין.

המלצת שירות המבחן באשר למסגרת הטיפולית הסגורה נדחתה, ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

4.

על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה ב-בש"פ 4628/20 (השופט ע' פוגלמן ) אשר כאמור נדחה מהטעמים שנומקו על ידי בית המשפט המחוזי.

5.

בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי בא כוח העורר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 7.4.21, תוך שנקבע כי למרות העובדה שהעורר מצוי במעצר מעל לשנה וכי שותפו לעבירה נידון לעונש "מקל" של 9 חודשי עבודות שירות, לאור חומרת העבירות בהן מואשם העורר, עברו המכביד וחשש ההימלטות, ובפרט מאחר שהתיק העיקרי קבוע לסיום שמיעת ראיות וסיכומים בעוד פחות מחודש, אין מקום לשינוי תנאי המעצר. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי ככל שיתארכו ההליכים בתיק העיקרי "מעבר לצפוי", ניתן יהיה לשוב בבקשה מתאימה.

6.

העורר משיג על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען כי ההמלצות בתסקיר המעצר הן "עקביות ומפורטות" ולצד רצונו של העורר לשיקום יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולאפשר את שהייתו בקהילה טיפולית סגורה.

בדיון בפני, שב בא כוח העורר והדגיש את המלצת שירות המבחן באשר למסגרת הגמילה המוצעת והוסיף כי בנסיבותיו של העורר, שיקום מהווה חלק מהאינטרס הציבורי והשתלבותו בעתיד בחברה.

בנוסף, נטען כי לא קיים חשש ממשי לשלום הציבור בשחרורו של העורר למסגרת הגמילתית המוצעת, וכי יש בה כדי לקיים את תכלית המעצר ולהפחית את מסוכנותו.

במענה לבקשת המשיבה להארכת מעצרו של העורר ב-90 ימים נוספים, נטען כי אין מקום להיעתר לבקשה, וכי למרות מועדי הדיונים הקרובים אשר נקבעו לסיום שמיעת הראיות בתיק וסיכומי הצדדים, עדיין לא בהכרח יסתיים ההליך הפלילי במועד מוקדם כמתוכנן.

7.

מנגד, באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערר תוך ששבה והפנתה למסכת העובדתית שבכתב האישום בדבר החזקת סמים מסוגים שונים, על פני מספר חודשים ומעורבות אנשים שונים, אשר יש בכל אלה כדי ללמד לטעמה על מעורבותו העמוקה של העורר בעסקי הסמים ומכאן למסוכנות ממנו. עוד הוסיפה וציינה את עברו הפלילי אשר הוגדר על ידה כ"עשיר", ישיבתו בכלא בעבר בגין עבירות סחר בסמים ואלימות ובנוסף את החשש מהימלטותו מהדין לנוכח הימלטותו בעבר לשטחי הרשות במשך כשנתיים בטרם מעצרו. לאור זאת טענה באת כוח המשיבה כי יש לדחות את בקשת בא כוח העורר ואת המלצת שירות המבחן בדבר הפנייתו כבר עתה למסגרת לגמילה מסמים.

באשר לבקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים הודגשה העובדה כי התיק קבוע לסיום פרשת התביעה ושמיעת פרשת ההגנה ליום 21.4.21 וכן ישיבה נוספת לשמיעת סיכומי הצדדים ביום 3.5.21.

דיון והכרעה

דין הערר על דחיית הבקשה לעיון חוזר להידחות, ודין הבקשה להארכת המעצר ב-90 ימים להתקבל, ואפרט.

8.

אמנם יש לברך על רצונו של העורר להיכנס להליך של גמילה מסמים כבר בשלב זה, אולם איני סבור כי הוא בא בגדרם של התנאים אשר נקבעו בהלכה הפסוקה לצורך כך, זאת בין היתר לאור העובדה כי לא החל בהליך הגמילה טרם המעצר; החלופה המוצעת של שהיית העורר במסגרת הטיפולית אינה מאיינת את החשש מהימלטותו מאימת הדין; חומרת עבירות הסמים; עברו הפלילי; ופרק הזמן שנותר עד לסיום התיק העיקרי (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (21.3.2011)).

9.

מן הראוי לשוב ולציין את דבר הימלטותו של העורר בעבר לשטחי הרשות הפלסטינית ושהייתו בתחומה במשך כשנתיים עד למעצרו, ובנוסף אין לי אלא לשוב ולהפנות לאמור בסעיף 5 להחלטת חברי השופט ע' פוגלמן בבש"פ 4682/20 ולנימוקיו לדחיית הערר שהוגש על ידי העורר.

באשר לבקשה

השניה להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, נראה כי מועדי הדיון הקרובים אשר נקבעו לסיום ההליך הפלילי בעניינו של העורר, יש בהם כדי להכריע את הכף בדבר היענות לבקשה.

10.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של העורר ב-90 ימים נוספים, מיום 22.4.21 או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 24431-04-20 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.