בש"פ 2448/06 סלים אלעבייאת נ. מדינת ישראל

1.שני אישומים יוחסו לעורר ולאחר הנאשם – עמו, אברהים אלעבאיית. באחד נטען, כי ביום 12.2.06 קשרו העורר ואברהים לסחור בסם מסוכן עם אחד – אלי שאבו. על פי גרסה זו הגיעו העורר ושותפו לתחנת הדלק בצומת כנות, ושם מסר העורר לשאבו סם מסוכן מסוג חשיש, שמשקלו אינו ידוע.

באישום האחר נטען, כי ביום 17.1.06 שבו העורר ואיברהיחם וסחרו בסם, והפעם עם העד מטעם המשיבה – יגאל יונה. המפגש בין הצדדים התקיים בתחנת הדלק בחניון עין עבדת, משם המשיכו לכיוון כלא נפחא, עד שבשלב מסוים עצר העורר ליד תחנת אוטובוס, ירד מהרכב, והעביר ליגאל סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ-47 ק"ג, שהובא למקום באמצעות טרקטורון. בדרכם חזרה נדרשו השלושה על ידי אנשי משטרה שניצבו במחסום לעצור, אולם העורר שנהג באחד הרכבים ניסה להימלט, עד ששוטרים הדביקו אותו ועצרוהו לאחר מאבק.

בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (שתי עבירות), סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (שתי עבירות) הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

2.עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, ומשבית המשפט המחוזי נעתר לה, הוגש הערר שבפני.

ראיות המשיבה נסמכות על עדותו המפלילה של יגאל יונה, ברם, בא-כוח העורר סבור כי בגרסתו של עד זה קיימות סתירות המכרסמות ממשקלה. אותן סתירות לא נעלמו מעיניו של בית המשפט המחוזי, ואף אני עמדתי עליהן מתוך עיון בשתי ההודעות שנרשמו מפיו של העד בימים 18.1.06 ו-5.2.06. ברם, סבורני כי אין באלה כדי לקעקע את מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה בידי המשיבה ראיות-לכאורה להוכחתו של כתב האישום. מתוך גרסתו של יגאל יונה, ודו"חות העיקוב של שוטרים, מצטיירת תמונה ברורה למדי, והדברים נאמרים לשלב זה של ההליכים בלבד, כי שני הרכבים – זה של העורר וזה של יגאל – פעלו בתיאום מלא מרגע יציאתם מחניון עין-עבדת, ועד למעצרם במחסום המשטרתי. יתר על כן, תגובתם לדרישת השוטרים לעצור וניסיונם להימלט תוך הפגנת אלימות, אף היא אינה תומכת בגרסתו המיתממת של העורר. כך או כך, את כל אלה יכול היה העורר להפריך על ידי מתן הסבר למעשיו באותו יום ולנסיבות הגעתו לזירה, אולם מטעמים השמורים עמו בחר להימנע מלהשיב תשובות ענייניות לשאלות המפלילות שהוצגו לו.

אני סבור אפוא, כי בית המשפט המחוזי רשאי היה לקבוע כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה מכוח סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בנסיבות אלו קמה כנגד העורר חזקת מסוכנות סטטוטורית, אותה, להשקפתי, לא ניתן לאיין באמצעות חלופה, הן לנוכח הכמות הגדולה של הסם שנתפס, והן לנוכח מעורבותו הנטענת של העורר באישום נוסף, מעורבות שגם ביחס אליה מצויות בידי המשיבה ראיות שלכאורה יש בהן כדי לבסס הרשעה.

לנוכח כל אלה, דינו של הערר להידחות – וכך אני עושה.