בש"פ 2451/03 שחר (בלה) אבו חמרה נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין פלילי בשל עבירה של החזקת נשק ותחמושת. על-פי הנטען בכתב האישום, החזיק העורר בחנות הירקות שבבעלותו, בעיר חולון, שלוש לבנות חבלה ועוד עשרים וחמישה ראשי גפרורים חשמליים, המיועדים ליצירת נפץ, כל זאת בלא רשות על-פי דין. הראיות המצויות בתיק המשטרה מלמדות כי ביום 2.2.2003, בשעת ערב, גילו את אזנו של העורר כי מתקיימת פעילות של המשטרה בקרבת מקום. כיוון שכך, ביקש העורר מאדם אחר המועסק בחנותו, ליטול את לבנות החבלה, להרחיקן מהחנות ולהחביא אותן מתחת למכונית נטושה שהייתה מצויה בסמוך לחנות.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה לעצור את העורר עד תום משפטו, לאחר שמצא כי מתקיימות ראיות לכאורה המאששות את האישום, בשל שקמה עילת מעצר ומחמת שאין מקום לבחור בחלופת מעצר.

כנגד החלטה זו מלין העורר, ומצביע על אי דיוקים ופרכות בעדותו של עד התביעה המרכזי עובד החנות שהרחיק את לבנות החבלה כאמור - ועל העובדה שלא נמצאו טביעות אצבע של העורר על השקית שהכילה את חומרי החבלה. העורר סבור כי העובדה שעובד החנות אמר שהוא נתבקש לכסות בחול את לבנות החבלה, והעובדה הנוספת שהוא לא נצפה עושה כן על ידי השוטרים שנכחו במקום, מכרסמת בראיות לכאורה. בנסיבות המקרה, אין בכך די. הראיות מלמדות לכאורה, כי העובד הוציא את לבנות החבלה מחנותו של העורר לפי הוראתו, ופעל להסתרתן, גם זאת לפי הוראתו של העורר, וכי הפעולה נתבצעה לאחר שהעורר עצמו קיבל מידע על פעולות המשטרה במקום. הוסיפו לכך את העובדה שבסמוך לאחר מכן, מצאה המשטרה בחנותו של העורר את ראשי הגפרורים, המסוגלים להצית חומר חבלה, והרי לכם התשתית הראייתית הנדרשת בשלב זה של ההליכים. תשתית זו מקימה עילת מעצר, ואין גם מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לבחור בחלופת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת לשלום הציבור ולבטחונו ממי שמחזיק בחומר חבלה שלא כדין.

הערר נדחה.