פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2453/10
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו מיום 24.2.2010 במ"ת 90656-07 שניתנה על ידי כב' השופטת ח' כוחן
תאריך הישיבה:
י"ג בניסן התש"ע
(28.3.2010)
בשם העורר:
עו"ד קובי סודרי
בשם המשיבה:
עו"ד איתמר גלבפיש
החלטה
1.
לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן ) בגדרה נדחתה בקשת העורר, המשוחרר בערובה בתנאי "מעצר בית", לצאת לתפילות בבית הכנסת בחג הפסח. נוכח דוחק הזמן לקראת החג – לא ארחיב בדברים ואביא להלן את פרטי החלטתי.
2.
העורר נאשם בביצוע עבירות של אינוס במשפחה, ניסיון אינוס במשפחה, מעשה סדום במשפחה, מעשה מגונה במשפחה, התעללות בקטינה ומעשה מגונה במשפחה. בתאריך 24.12.2007 שוחרר העורר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית מלא" בבית אביו, באיזוק אלקטרוני ובכפוף לערבויות מסוימות.
בתאריך 29.9.2009 הוא הורשע במיוחס לו וגזר דינו אמור להינתן לאחר חג הפסח, בתאריך 7.4.2010. לקראת חג הפסח ביקש העורר, בתאריך 22.2.2010, לצאת ממעצר הבית שבו הוא מצוי כדי להשתתף בתפילת החג בערב פסח . בתאריך 24.2.2010 דחה בית המשפט הנכבד קמא את הבקשה מן הטעם שהעורר איננו נמנה על המגזר הדתי-חרדי.
3.
על החלטה זו הוגש הערר שבפני, בגדרו טוען העורר כי כל בקשתו היא לצאת לתפילה באופן חד פעמי ועל כן אין נפקות לעובדת היותו אדם שאיננו דתי-חרדי (אם כי הוא טוען שמזה כ-3 שנים הוא חובש כיפה והולך מעת לעת לבית הכנסת). במסגרת הדיון שבפני הרחיב בא-כוחו את הבקשה ועתר כי יאושר למרשו לצאת לתפילות גם ביום חג הפסח עצמו (דבר שלא נזכר בערר שהגיש ובבקשה שהגיש לבית המשפט הנכבד קמא) וכן ובחג השני (שביעי של פסח). כן טען בא-כוחו של העורר כי בשנה שעברה הותר לו לצאת לתפילת החג.
בא-כוח המשיבה התנגד לקבלת הערר והדגיש כי משהורשע העורר בדין, השתנתה נקודת האיזון בעניינו, חזקת החפות איננה עומדת לו עוד ולפיכך אין לאפשר את יציאתו לבית הכנסת כמבוקש. בא-כוח המדינה גם הדגיש כי קיים חשש שהעורר עלול לנצל את ההזדמנות שבה ייצא ממעצר הבית כדי לברוח.
4.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לי, הגעתי למסקנה כי
דין הערר להתקבל , כך שיותר לעורר לצאת מ"מעצר הבית", בו הוא נתון לזמן קצוב כדי להשתתף בתפילת החג בערב חג פסח. את נימוקיי אביא בתמציתיות להלן.
5.
בעבר כבר נקבע כי ראוי לגלות גישה חיובית כלפי בקשות של עצורים הנתונים ב"מעצר בית" – העותרים שיותר להם להשתתף בתפילות בציבור – זאת ככל שהנסיבות מאפשרות, תוך בחינת כל מקרה לגופו (ראו: בש"פ 10697/05 אזברגה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.12.2005)). בנושא זה אין מקום, לשיטתי, להבחין בהשתייכותו הדתית של האדם לזרם כלשהו. לפיכך, ראוי היה, להבנתי, כי בית המשפט הנכבד קמא יבחן האם יש חשש כי העורר יימלט ממשמורת בעת שייצא לתפילה בבית הכנסת, וכיצד ניתן לאיין חשש זה (אם קיים), ולא את "הזרם הדתי" אליו העורר משייך את עצמו.
6.
נוכח האמור בסעיף 5 שלעיל – ולאחר עיון בחומר שהוגש – הסתבר לי כי לא נטען שהעורר הפר את תנאי השחרור בערובה שהוטלו עליו עד כה, ולפיכך, הגם שמועד גזר דינו קרוב – ראוי לדעתי לאפשר לו לצאת לתפילת החג.
הקלה חד פעמית זו בתנאי השחרור בערובה של העורר מותנית בתנאים הבאים:
(א)
העורר ייצא לתפילת ערבית בערב חג הפסח בלבד, כפי שביקש בראשונה מבית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב-יפו, ולא לכל תפילות החג, כפי שביקש בדיון בעל פה, שכן הבקשות הנוספות חורגות ממה שנעתר מלכתחילה, ואנו מצויים בשלב של ערר.
(ב)
העורר ילווה על ידי שני משמורנים מרגע צאתו מהבית ועד חזרתו. המשמורנים יהיו אביו ואחיו, כפי שהוצע בדיון בפני.
(ג)
העורר ייצא לתפילה מבית אביו בשעה 18:30 וישוב לבית אביו ל"מעצר הבית המלא", בו הוא נתון, לא יאוחר מהשעה 20:30.
7.
בכפוף לתנאים הנזכרים לעיל – הערר מתקבל בזאת.
ניתנה היום, י"ג בניסן התש"ע (28.3.2010).
ש ו פ ט