בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2454/97
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופט י' טירקל
העותרים : 1. ד. אפרתי ובניו בע"מ
2. דניאל אפרתי
נגד
המשיבים : 1. עיריית ירושלים
2.משרד התשתיות הלאומיות
3.חברת החשמל לישראל בע"מ
4.צ.מ.ה. רותם תשתיות בע"מ
5.ת.ה.ל. מהנדסים יועצים בע"מ
6.הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
י"ט באייר התשנ"ז ( 26.05.97 )
בשם
העותרים : עו"ד א' ויטנברג ועו"ד צ' ממן
בשם משיבה 1: עו"ד א' אליאב
בשם משיב 2: עו"ד א' מנדל
בשם
משיבה 3: עו"ד י' חורש וא' כספרי
בשם משיבה 5: עו"ד מ' בייץ
בשם משיבה 6: עו"ד מ' שניידר
פ ס ק - ד י ן
מחלוקתם המשפטית של הצדדים מתגדרת בשתי שאלות עיקריות: האחת, כלום ביצוע העבודות המבוצעות ברשות העיריה על-ידי חברת החשמל טעון היתר בנייה? והשנית, כלום בית משפט זה הינו הפורום הנאות לבירור השאלה הראשונה?
נחה דעתנו, כי הדין ביחס לשאלה השניה הוא עם המשיבים, ודי לכאורה בכך כדי לייתר דיון בבית משפט זה בשאלה הראשונה. הכיצד? סעיף 255א(א) לחוק התכנון והבניה מורה כי "עתירות נגד מוסדות תכנון, בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה, למעט הענינים המפורטים בסעיף קטן (ב) יהיו בשיפוטם של בתי המשפט המחוזיים, אשר ידונו בעתירות בשבתם כבית משפט לענינים מינהליים". עיקר טענתו של בא-כוח העותרים להצדקת פנייתו לבית משפט זה, במקום לבית המשפט המחוזי, הוא, שעתירתו אינה מופנית כנגד מוסד תכנון. אלא שלדעתנו היה בידיו, וממילא היה עליו, להפנות את עתירתו גם כנגד הוועדה המקומית, ואילו עשה כן יכול לטעון כלפיה, בפני בית המשפט המחוזי, את אשר מבקש הוא לטעון בפנינו כלפי העיריה. הבסיס הנורמטיווי לטענת המשיבים, כי העבודות אינן טעונות היתר, נעוץ בנוסח תקנה 1(2)(ג) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז1967-. איננו מתכוונים להידרש לשאלת פרשנותה של תקנה 1(2)(ג), שעליה סבה מחלוקתם הראשונה של הצדדים, וממילא גם לא לטענת העותרים שהעבודות הן בגדר הקמתו של בנין כמשמעו בסעיף 145 (א)(2) לחוק. ברם, גם מי שמבקש לבצע עבודות, שתקנה זו לכאורה חלה עליהן, מצווה להודיע על כוונתו לוועדה המקומית לפחות חמישה עשר ימים לפני יום התחלת ביצוע העבודה. כך מורה הסיפה של התקנה. מכאן שגם בשאלה, אם עבודה פלונית פטורה מהיתר או טעונה היתר, יש לוועדה המקומית סמכות לומר את דברה. גם במקרה שלפנינו נמסרה לוועדה המקומית הודעה מראש, אודות כוונת המשיבים לבצע את העבודות. אם סברה הוועדה שהעבודות נשוא התוכנית חורגות מגדר הפטור הקבוע בתקנה, ולפיכך טעונות היתר, היה בידה לאסור את ביצוע העבודות, או אף להפסיקן לאחר שהוחל בהן. בכך שלא אמרה דבר אין כדי לגרוע מכוחם של העותרים לתקוף את שתיקתה בפני בית המשפט המחוזי, כבית משפט לעניינים מינהליים, שהלוא החלטתו של מוסד תכנון, לעניין זה, אף העדר החלטתו ומחדלו במשמע (ראה הגדרת "החלטה" בתקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בעתירות לבית משפט לעניינים מינהליים), התשנ"ו1996-). לא למותר להוסיף כי פרשנות זו, האחוזה במלות החוק והתקנות, עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון החוק מהתשנ"ה, שעתירות בענייני תכנון ובנייה מקומן הראוי הוא בבית המשפט המחוזי.
באנו, איפוא, לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות מבלי לעסוק בטענות העותרים לגופן. על שאלות אחרות שבעובדה או שבדין, שנפלה גביהן מחלוקת, איננו מביעים כל דעה ואם חפצים העותרים להעמידן לבירור, עליהם לפנות לבית המשפט המוסמך. כשלעצמנו היינו מצפים שהצדדים יישאו וייתנו ביניהם בדבר האמצעים האפשריים והראויים למיזעור נזקיהם של העותרים בעוד העבודות מתבצעות והולכות. אם כך ייעשה, אפשר שתנוח דעת העותרים ולא יעמדו עוד על טענתם המשפטית. אין צריך להוסיף, שבין כך ובין אחרת, איננו מביעים כל דעה בדבר עילות תביעה אחרות העשויות לקום לעותרים עקב ביצוען של העבודות, או לגבי פיצוי על נזקים הנגרמים עקב העבודות, או בדבר סיכוייהן.
העתירה נדחית. בנסיבות הענין החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות.
ניתן היום, יט' באייר תשנ"ז (26.5.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97024540.
F05