בש"פ 2472/16 ישי זיתוני נ. מדינת ישראל

ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.3.2016 במ"ת 44398-01-16 (כב' השופט ב' שגיא ), בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע

1.ביום 22.1.2016 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על-פי הנטען בכתב האישום, בצהרי יום 1.12.2015 פגש העורר באקראי ביוגב חבני (להלן: יוגב ) ובין השניים התפתחו חילופי דברים, וזאת על רקע סכסוך בין אביו של יוגב, יורם חבני (להלן: המנוח ), לבין חברו של העורר. בסיום המפגש, איים העורר על יוגב באומרו: "אם לא היית שוטר הייתי קובע אתך בכל מקום שתרצה ותקשור לי יד אחת ועם יד אחת אני קורע אותך, גומר עליך". בהמשך היום, עדכן יוגב את המנוח על השיחה האמורה בינו לבין העורר. בעקבות זאת, התקשר המנוח אל העורר, והשניים קבעו להיפגש באותו הערב בגן ציבורי ברחוב בירנית בתל-אביב. עובר למועד הפגישה המתוכננת, הצטייד העורר במקל עץ באורך מטר. בהמשך, בעת שהמנוח המתין לעורר במקום שנקבע, הגיע לעברו העורר בריצה, הניף את מקל העץ והטיח אותו בעצמה בראשו של המנוח. בעקבות זאת נפל המנוח והעורר נמלט מן המקום. המנוח פונה לבית החולים כשהוא מעורפל הכרה. יומיים לאחר מכן, נקבע כי למנוח נגרם מוות מוחי, ולאחר חמישה ימים נוספים הוא נפטר.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 14.2.2016, לא חלק בא-כוח העורר על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, אך ביקש עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר לשם בחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט קיבל את הבקשה, תוך שהבהיר כי אין בכך כדי ללמד על עמדתו, וכי עריכת התסקיר מתבצעת אך ורק לשם הצבת תמונה מלאה בפני בית המשפט בטרם קבלת החלטה בבקשת המשיבה. בתסקיר דווח כי העורר, יליד 1982, נשוי ואב לילדה, בעל עבר פלילי – בין היתר בגין עבירת אלימות – וריצה שני עונשי מאסר בעבודות שירות. שירות המבחן התרשם כי העורר מתקשה להתבונן באופן ביקורתי על מעשיו ומחזיק בעמדות הנותנות לגיטימציה לשימוש באלימות במצבים מסוימים. הוערך, כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות אלימה מצדו, שתוצאותיה עלולות להיות בדרגת חומרה גבוהה. לבסוף, המליץ שירות המבחן על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני בבית אחותו בנס ציונה, בפיקוח ששת המפקחים המוצעים, וזאת לאחר שהתרשם לחיוב מאלו האחרונים.

3.ביום 20.3.2016 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי מסוכנותו של העורר נלמדת הן מן המעשים החמורים המיוחסים לו והן מנתוניו האישיים המובאים בתסקיר שנערך בעניינו, לרבות עברו הפלילי. בהמשך, נדרש בית המשפט לבחון האם מעצר בפיקוח אלקטרוני יכול להתאים בנסיבות המקרה. בהקשר זה צוין, כי לפי סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים אין להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני של מי שנאשם בעבירה המיוחסת לעורר, אלא בנסיבות מיוחדות ומטעמים מיוחדים שיירשמו. בית המשפט עמד על משמעות המונח "טעמים מיוחדים שיירשמו", והבהיר כי קיומם של מפקחים ראויים או המלצה של שירות מבחן, הם תנאים שבהיעדרם יהיה קושי להורות על שחרור לחלופה או על מעצר בפיקוח אלקטרוני, אך אין בהם, כשלעצמם, כדי להוות "טעם מיוחד" כנדרש בהוראת הסעיף האמור. נוכח האמור נקבע, כי בהתחשב בחומרת המעשה ובהתרשמותו הכללית של שירות המבחן מהעורר, לא מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק מעצר בפיקוח אלקטרוני בעניינו, תוך שצוין כי דומה שישנו פער לא מבוטל בין התרשמות שירות המבחן מן העורר לבין המלצתו הסופית.

הערר

4.בערר נטען, כי בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, על-אף התנגדות המשיבה, ומשכך דומה כי הביע דעתו בדבר מידת הרלוונטיות של תוכן התסקיר לשם קבלת החלטה סופית בבקשת המשיבה. בהקשר זה נטען, כי מדובר בתסקיר מקיף, ענייני ומנומק, ועל כן טעה בית המשפט המחוזי בדחותו את המלצותיו. עוד נטען, כי לא היה מקום לקביעה כי נסיבות המקרה מלמדות על מסוכנות גבוהה, שכן אמנם תוצאות המקרה קטלניות, אך המעשה עצמו מצוי ברף אלימות נמוך ביותר. עוד הדגיש העורר את נסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירה, וביניהן, העובדה שהמנוח יזם את המפגש בין השניים ושמדובר במכה יחידה שהנחית העורר על המנוח – נסיבות שיש בהן, לגישתו, כדי ללמד על מסוכנות פחותה.

עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי כלל לא בחן חלופות מעצר בעניינו של העורר כנדרש בסעיף 21 לחוק המעצרים, ומלכתחילה בחר להעמיד לדיון אך את סוגיית מעצרו עד תום ההליכים בדרך של מעצר בפיקוח אלקטרוני. מכל מקום נטען, כי מתקיימים בעניינו של העורר טעמים מיוחדים המצדיקים מעצר בדרך של פיקוח אלקטרוני, וכי בנסיבות העניין גם הימצאותם של מפקחים ראויים לצד המלצת שירות המבחן מקיימת דרישה זו. כל זאת, תוך הפנייה למקרים חמורים מהמקרה הנדון, לגישתו של העורר, בהם הייתה נכונות מצד בית המשפט להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני.

5.לטענת בא כוח העורר, לא ניתן משקל למצוקת העורר במעצר, שבאה לידי ביטוי בחשש מפני אובדנות, כמו גם לרקע האישי והמשפחתי של העורר, כמפורט בתסקיר. צוין, כי הרשעתו של העורר בעבירת אלימות התייחסה לעבירה שבוצעה בשנת 2007, בגינה נדון למאסר בדרך של עבודות שירות ולא למאסר בפועל כפי שצוין בהחלטת בית משפט קמא.

6.בא כוח המשיבה עמד על כך שתסקיר המעצר הוא בעיקרו שלילי, כי המעשה שבגינו הוגש כתב האישום מעיד על מסוכנות וכי ההמלצה למעצר בפיקוח אלקטרוני אינה מתיישבת עם הערכת הסיכון הרב הנשקף מהעורר.

דיון והכרעה

7.העורר מלין על כך שכלל לא נשקלה האפשרות לשחררו בתנאים והדיון התמקד, מלכתחילה, בסוגית מעצרו בפיקוח אלקטרוני. בהקשר זה ראוי להבהיר, כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרור העורר בערובה לחלופת מעצר (כדוגמת "מעצר בית"), אלא בהמלצה לעצור את העורר בפיקוח אלקטרוני. המלצה זו, כפי שגם מובהר בסעיף 22ב(א) לחוק המעצרים, יפה למקרים בהם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה כאמור בסעיף 21(ב)(1) [לחוק המעצרים]".

נוכח עמדת שירות המבחן, כמו גם אופי המעשה המיוחס לעורר, המעיד על מסוכנות רבה ועל אלימות בדרגה גבוהה, בית המשפט המחוזי לא שגה כאשר לא שקל את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. אכן, אילו היתה אפשרות זו רלבנטית, היה ניתן לעשות כן גם אם לא היו מתקיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו" (בלשון סעיף 22ב(ב)).

8.סעיף 22ב לחוק המעצרים, שחוקק לאחרונה במסגרת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014, הרחיב את מעגל הנאשמים שאין הכרח להחזיקם בבית המעצר, וייצר קטגוריה שלא היתה קיימת קודם לחקיקתו: נאשמים שקודם לכן לא היה מקום לשחררם בערובה ועל כן דינם היה להיעצר, יכולים עכשיו להיות עצורים בפיקוח אלקטרוני. יצוין עם זאת, כי מהלך זה צמצם, לכאורה, במשהו את מגוון האפשרויות של שחרור נאשם בערובה, שכן "האיזוק האלקטרוני" ששימש בעבר כאחד מתנאי השחרור ממעצר, הוא עתה רכיב מרכיבי המעצר

בפיקוח אלקטרוני. נמצא, כי מי שבעבר היה מועמד מתאים להיות משוחרר למעצר בית הכולל איזוק אלקטרוני, ולא בתנאים פחות הדוקים, יימצא עתה בין אלה שלא ניתן לשחררם בערובה אלא בין אלה המועמדים למעצר בפיקוח אלקטרוני. אלא שבקטגוריה זו, כאשר עסקינן בעבירות המנויות בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים, נדרשים עתה "טעמים מיוחדים שיירשמו" בטרם יורה בית המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני. טעמים כאלה לא נדרשו, גם ביחס לעבירות האמורות, כאשר הוחלט על שחרור לחלופת מעצר שכללה איזוק אלקטרוני.

הנה כי כן - מצד אחד הורחב מעגל הנאשמים שניתן שלא לעצרם בבית המעצר ממש, מצד שני - מי שבעבר שוחרר למעצר בית באיזוק אלקטרוני ולא נמצא כי ניתן לשחררו בערובה (למשל - למעצר בית בפיקוח אנושי בלבד), צריך עתה להראות קיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" כדי שייעצר בפיקוח אלקטרוני אם עבר עבירה מבין העבירות המנויות בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים.

בכך יתכן שמגזר מסוים של נאשמים עצורים מוצא עצמו, לאחר תיקון חוק המעצרים בסוגיית המעצר בפיקוח אלקטרוני, כשהאפשרות להוצאתו מבית המעצר הצטמצמה. להשקפתי, ספק אם זו הייתה כוונת המחוקק (וראו בהקשר זה: דברי ההסבר להצעת חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014, ה"ח 835, בעמ' 296). בכל מקרה, כיוון ש"התנאים הפיזיים" או "מהותם בעולם המציאות" של המעצר בפיקוח אלקטרוני ושל האיזוק האלקטרוני (שהפך לנחלת העבר) לא השתנו (בש"פ 6134/15 מדינת ישראל נ' פלוני (17.9.2015)), ניתן, להשקפתי, גם עתה לבחון את האפשרות להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני בסיטואציות שבעבר התאימו לשחרור בתנאי מעצר בית באיזוק אלקטרוני.

ענין זה משליך על הפרשנות שיש ליתן למונח "מטעמים מיוחדים שיירשמו", הכלול בהוראת סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים. אני מסכים עם בית המשפט המחוזי שעצם המלצת שירות המבחן וקיומם של מפקחים ראויים, לא יכולים להיחשב כ"טעמים מיוחדים", שכן מדובר בנתוני בסיס המאפשרים את אימוץ הפיקוח האלקטרוני בכל מקרה, ולאו דווקא בעבירות המחייבות קיומם של "טעמים מיוחדים". מאידך גיסא, איני סבור שיש צורך להגדיר מראש קריטריונים ברורים לאותם "טעמים מיוחדים" וראוי לבחון ענין זה ממקרה למקרה, גם בהתחשב באמור לעיל, לפיו לא ראוי ש"יצירת" המכשיר של מעצר בפיקוח אלקטרוני תצמצם את קשת הנאשמים שניתן להוציאם מבית המעצר לעומת המצב ששרר קודם לתיקון החוק שבנדון. יש לזכור כי המחוקק קבע את הקטגוריות שבגדרן יימצאו אותם "טעמים מיוחדים" - "נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ובכלל זה היותו של הנאשם קטין". כך, למשל, נראה שמצב בריאותי של נאשם, או מצוקה מיוחדת ממנה הוא סובל, יכולים לבוא בגדר "טעם מיוחד", כמו גם נסיבות מקלות הקשורות בדרך הקונקרטית בה נעברה העבירה, בצרכי שיקום מיוחדים וכו'.

9.מהכלל אל הפרט : מעיון בתסקיר המעצר ובגזר דינו של העורר בת"פ 4611/08, בעקבות הרשעתו בעבירת תקיפה, ובהתחשב בנסיבות המקרה, עולה תמונה של מסוכנות לא מבוטלת. נראה שהעורר אינו מסוגל לשלוט ביצרו בסיטואציות מסוימות. בפרשה שנדונה בת"פ 4611/08 הנ"ל, תקף העורר עוברת אורח תמימה שביקשה ממנו להפסיק את עבודתו בניקיון מדרכות כדי שתוכל לעבור עם בתה הקטנה. במקרה דנא, העורר הגיע לפגישה עם המנוח, כשהוא מצויד במכשיר קהה ומסוכן. אין מדובר באבדן עשתונות רגעי, והכל בשל חילופי דברים קודמים. אין גם להתעלם מהתוצאה הקטלנית, המוכיחה את עוצמת המכה שהנחית העורר על ראשו של המנוח. התוצאה היא שמעצר בפיקוח אלקטרוני אינו יכול להלום את חומרת הסיכון, מה גם שלא מתקיימים "טעמים מיוחדים" כנדרש בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים.

בנסיבות אלה איני סבור שיש מקום להתערב במסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. הערר נדחה.