בש"פ 2475/96 משה שוב, עו"ד נ. נונה שבירו

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ה. שטיין) בהמרצה 3057/96 (במסגרת ת.א. 1335/92) מיום 6.3.96, בה נדחתה בקשתו של המבקש לתקן את סכום התביעה הכספית החלופית אותו ביקש בכתב התביעה בתובענה העיקרית המתנהלת בין הצדדים.

בין הצדדים מתנהלת תובענה (ת.א. 1335/92) בה התבקש בית המשפט לקבוע כי המבקש זכאי לקבל, תמורת תשלום, מחצית מן הזכויות בשתי חלקות מקרקעין, וכן להורות על רישום הזכויות על שם המבקש. המקרקעין האמורים הופקעו מבעליהם המנוח, הוא אבי המשיבים, על ידי חברת נתיבי איילון לטובת תוואי הנתיבים, והמבקש נשכר על ידי האב המנוח כדי לטפל בענייניו. מששונה ייעוד הקרקע על ידי רשויות התכנון והבנייה, קמה לבעלי הקרקע הזכות לרכוש מחדש את המקרקעין שהופקעו מהם, בתמורה להשבה מסוימת של הסכומים ששולמו להם בעת ההפקעה. בין המבקש למשיבים נטוש סכסוך על היקף פעולותיו של המבקש כעורך דינו של אביהם המנוח, ועל התמורה שהובטחה למבקש על ידי האב בתמורה למאמציו כעורך דינו. המבקש טוען, שעל פי ההסכם בינו לבין המנוח, הוא זכאי למחצית מזכויות הרכישה של המקרקעין. לחילופין התבקש בית המשפט קמא לחייב את המשיבים לשלם למבקש סך של 1,916,531 ש"ח המהווה מחצית מערך החלקות ביום הגשת התביעה. סכום זה התבסס על שומה שנערכה על ידי השמאי בן-ארי, בה נישום הנכס בסמוך למועד הגשת התביעה. ממועד הגשת התביעה (בשנת 1992) ועד למועד תחילת ניהול ההוכחות בתיק חלפו למעלה משלוש שנים בהן עלה ערך המקרקעין, וסכום התביעה הכספית החלופית לא שיקף עוד, לדעת המבקש, את שווי החלקות. לפיכך, הגיש המבקש לבית המשפט קמא שומה נוספת של השמאי בן-ארי בה נישום הנכס נכון ליום 13.2.96, וכן הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שהסעד החלופי המבוקש בו יהיה: "סך השווה למחצית ערך החלקות ביום מתן פסק דינו של בית המשפט". בית המשפט דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. בעניין זה קבעה השופטת שטיין:

"עילת התביעה לרבות סכומה מתגבשת ביום הגשת התביעה. על כן איני רואה מקום להרשות את התיקון המבוקש".

על החלטה זו מונחת בפני בקשת רשות לערער. בא כוחו של המבקש טוען, כי החלטתו של בית המשפט קמא סותרת את ההלכה הפסוקה, לפיה המועד הקובע להערכת הנזק הוא יום מתן פסק הדין ולא מועד הגשת התובענה. כך, נקבע בעניין ע"א 457/81 ספיר נ' מפרקי אחוזת אייל בע"מ (בפרוק מרצון) , פ"ד מ(4) 68:

"נכס מקרקעין אין לו שווי קבוע. ערכו הריאלי נתון לתנודות, לעליות וירידות שאינן תוצאת האינפלציה... פסיקתנו לא אימצה מועד כלשהו כמועד התגבשות החובה שבו יש להעריך את מידתה, אלא אימצה את יום פסק הדין כמועד הקבוע להערכת הנזק".

לפיכך, טוען המבקש, שגה בית המשפט קמא כאשר החיל את הכלל לפיו עילת התביעה מתגבשת ביום הגשת התביעה, ובקשתו של המבקש לתקן את התביעה כך ששערוך שווי המקרקעין יהיה על פי שוויים ביום מתן פסק הדין צריכה הייתה להתקבל על פי ההלכה האמורה. התיקון המבוקש, מוסיף בא כוח המבקש, אינו תיקון של עובדות אלא נועד רק לאפשר שיערוך ריאלי של שווי החלקות.

בתגובתם, טוענים המשיבים כי יש לדחות את בקשתו של המבקש, משני טעמים. הטעם הראשון הינו מהותי. במקרה בו עסקינן, זכאים המשיבים (בעלי הקרקע) להשבת קרקע אשר הופקעה מהם על ידי חברת נתיבי איילון, בהתאם לסעיף 196 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965- (להלן - חוק התכנון). לפי הסעיף האמור, טוען בא כוח המשיבים, זכאים בעלי הקרקע להשבת הקרקע כאמור, תמורת השבת סכום פיצויי ההפקעה אותם קיבלו בתוספת כל השבחה שנעשתה על הקרקע. דהיינו, מדובר בקבלת קרקע תמורת השבת כספים. מכאן, שהתקדימים עליהם סמך ידו בא כוח המבקש אינם רלבנטיים, לפי שהם עוסקים בתביעות להשבת קרקע או להחזרת ערך קרקע, ואילו בענייננו יש לקחת בחשבון גם את הסכומים המושבים על ידי בעלי הקרקע עצמם. לדברי בא כוח המשיבים, במקרה שהשבת הקרקע נעשית מכוח סעיף 196 הנ"ל, צומחת העילה ביום השבת הקרקע למשיבים, ואין לשנות את הסכומים הנתבעים מיום זה ואילך. זאת, לפי שסכומי ההשבה ששילמו המשיבים לנתיבי איילון הוצאו על ידי המשיבים כמות שהם, ולא יתכן שמבקש לבדו יצא נשכר מעליית הערך של המקרקעין, מבלי שנשא בהוצאות ההשבה. כן טוען בא כוח המשיבים, כי התיקון סותר את כתב התביעה שלו עצמו, לפי שהוא מבקש בו "מחצית מערך החלקות ביום מתן פסק הדין", מבלי להשתתף במחצית הנטל אותו שילמו המשיבים לנתיבי איילון. הטעם השני לדחיית הבקשה, אותו מציין בא כוח העותרים, הוא טעם פרוצדורלי. לדבריו, בקשת תיקון כתב התביעה הוגשה שלושה ימים לפני דיון ההוכחות וזאת לאחר שהסתיים קדם המשפט, ולאחר שהוגשו הראיות. תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- קובעת, כי לא ידון בית המשפט בבקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם המשפט, לאחר שזה נסתיים, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. לפיכך, בהעדר כל נימוקים מיוחדים, אין לקבל בקשה זו בשלב כה מאוחר.

משעיינתי בבקשה ובחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דינה להידחות. אמנם, לא ניתן על ידי בא כוח המשיבים נימוק מספיק מדוע לא יחולו ההלכות אשר צוטטו על ידי בא כוח המבקש (ע"א 457/81 הנ"ל) - לפיהן יש לשערך את ערך המקרקעין ליום פסק הדין - גם במקרה של השבת מקרקעין תמורת השבת כספים. אלא, שבא כוח המבקש לא הניח טעם מספיק מדוע יש לדון בערעור על דחיית בקשתו לתקן את כתב התביעה בשלב זה, ומדוע לא ניתן לדחות את הדיון בה עד לאחר שינתן פסק דין סופי על ידי בית המשפט הדן בתובענה העיקרית. טענות מהסוג שמעלה המבקש מקומן במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, אם יתברר ערעור כאמור.

הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 5,000 ש"ח.