בש"פ 2476/97 מדינת ישראל נ. עובדיה שלום

1.זוהי בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-.

2.ביום 2.5.95 הוגש נגד המשיב כתב אישום, בו הוא מואשם ברצח עורך הדין ש. לוינסון. על פי עובדות כתב האישום המשיב התפרץ לדירת משפחת לוינסון שבירושלים, בכוונה לגנוב מהדירה דברי ערך. כחמש דקות לאחר מכן נכנס המנוח לדירה והמשיב ירה בו מטווח קצר קליע אחד, אשר גרם בסופו של דבר למותו. המשיב נמלט מהדירה כשבידיו תכשיטים אותם גנב ממנה.

3.לבקשת המדינה נעצר המשיב עד תום ההליכים באישום זה; כעבור שנה מיום הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב. כב' השופט זמיר החליט להאריך את המעצר בשלושה חודשים נוספים החל מיום 2.5.96 (בש"פ 2954/96), בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד המשיב וכי על רקע העבירה המיוחסת לו בתיק זה והעבירות המיוחסות לו בתיקים אחרים, אין מקום לשקול חלופת מעצר. עוד קבע השופט זמיר כי אין יסוד לטרוניה בדבר התארכות המשפט, שכן הצורך בהארכה התעורר, בין היתר, בשל החלטת בית המשפט קמא לשלוח שערות לבדיקה באנגליה, לאחר שהבדיקות בישראל לא העלו תוצאה ברורה; ביום 1.8.96 האריכה כב' השופטת דורנר את מעצרו של המשיב עד לתאריך 2.11.96 וזאת לבקשת המדינה ובהסכמתו של המשיב (בש"פ 5201/96); בהמשך, כב' השופט טירקל האריך את המעצר עד ליום 2.2.97 (בש"פ 7560/97). השופט טירקל ציין כי העיכובים בבדיקות נגרמו בשל סירובו של המשיב לתת דוגמת דם ורוק; ביום 30.1.97 האריך כב' השופט אור את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים (בש"פ 641/97) וזאת לאחר שלב"כ המשיב הודע מועד הדיון והוא לא התייצב. השופט אור התחשב בהחלטתו בבקשת המדינה ובכך שמעצרו של המשיב הנו במסגרת הליך פלילי המייחס לו עבירת רצח. מעצרו של המשיב מסתיים, אם כן, ביום 1.5.97.

4.בבקשתה מציינת המדינה את השתלשלות האירועים מאז הארכת המעצר האחרונה: בין היתר, נשמעו טענות מטעם ההגנה בעניין החלפת אחד משופטי ההרכב בשופט אחר ונטען כי יש לשמוע מעיקרא את "כל העדים השנויים במחלוקת" - טענות אשר נדחו ע"י בית המשפט קמא. לטענת המבקשת, על בית המשפט לשקול בעיקר את חומרת העבירה בה מואשם המשיב, את מסוכנותו הרבה והממשית ואת הסכנה הצפויה ממנו אם ישוחרר. המבקשת מציינת כי המשיב הורשע בהתפרצויות וכיום הוא נתון במאסר לתקופה של חמש וחצי שנים וכן הוא נתון במעצר עד תום ההליכים בתיק אחר שעניינו עבירת אלימות. מצב זה, מקטין, לטענת המבקשת, את חומרת הפגיעה במשיב כתוצאה מהארכה נוספת של מעצרו בתיק הנוכחי. עוד מציינת המדינה כי המשפט מצוי בשלב מתקדם: פרשת ההגנה עומדת להסתיים בישיבה שקבועה ליום 30.4.97, בהמשך יוגשו סיכומי התביעה בכתב, ביום 11.5.97 ישמיע הסנגור את סיכומיו ולאחר מכן יפרוש בית המשפט לכתיבת הכרעת הדין. מנגד טען המשיב כי הוא אכן נתון ממילא במעצר ובמאסר, אך הוא מתנגד להארכת מעצרו בשל רצח, שכן הוא כופר באישום זה וכן בשל חולשת הראיות הקיימות כנגדו, לטענתו.

5.הארכת מעצר חמישית מעבר לשנה היא דבר יוצא דופן. תהא אשר תהא הסיבה להתמשכות ההליכים, יש לעשות כל מאמץ שמשפטיהם של נאשמים הנתונים במעצר יישמעו בתקופה קצרה ככל האפשר [ראו דברי בבש"פ 6357/96 מדינת ישראל נ' שוקר ]; אלא שלא די בהתמשכות המשפט כדי להצדיק שחרור נאשם ממעצר. שיקול זה אינו היחיד או המכריע. הכל תלוי בנסיבות המקרה: ראשית, יש לשאול מה ההסבר להתמשכות המשפט ומה המועד הצפוי לסיום המשפט; ושנית, יש לתת משקל ראוי גם לשיקולים אחרים כגון הסכנה הנשקפת מן הנאשם אם ישוחרר [ראו דברי השופט זמיר בבש"פ 4039/95 מדינת ישראל נ' בן שטרית ].

6.בנסיבות העניין, מן הדין להעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת. בהחלטתי זו לקחתי בחשבון כי התמשכות המשפט בעניינו של המשיב נובעת, בין היתר, מן הצורך שנוצר בעריכת בדיקות מתוחכמות בארץ ובחו"ל - דבר שהצריך זמן רב, וכן כי הליכי המשפט מצויים כעת בשלב מתקדם והמשפט עומד בפני סיום. עוד לקחתי בחשבון שיקולי, את העבירה החמורה בה מואשם המשיב היוצרת חזקת מסוכנות, אשר מעידה על הסכנה הצפויה מן הנאשם אם ישוחרר. אינדיקציה זו למסוכנותו של המשיב מתחזקת לנוכח העובדה כי הסתבך אף בעבירות אחרות בגינן נתון הוא במעצר ובמאסר.

יצוין כי הלכה למעשה אין בהחלטתי זו, כשלעצמה, כדי לשלול את חירותו של המשיב, שכאמור ממילא מצוי מאחורי סורג ובריח.

7.לפיכך החלטתי לקבל את הבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים החל מיום 2.5.97, או עד לסיום ההלכים בת"פ 98/95 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם. בעת הדיון הודיעה ב"כ המדינה כי יש להניח שעד לתום הארכת מעצר זו יינתן פסק דין. יש לקוות כי אכן כך ייעשה.