בש"פ 2484/98 מדינת ישראל נ. אנואר אלסאנע

המשיב, קטין, יליד שנת 1981, בן לשבט טרבין אלסאנע שבנגב, עומד לדין פלילי בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לנוער (ת.פ. 8034/98). כתב האישום, שהוגש נגד המשיב יחד עם שלושה נאשמים נוספים, מייחס למשיב 12 עבירות בקשר לרכב: גניבת רכב, פירוק מרכב, שינוי זהות של רכב, מסחר ברכב גנוב, גניבה מרכב וכן (בשני מקרים) נהיגה בפסילה וללא ביטוח. לפי כתב האישום, כל העבירות המיוחסות למשיב בוצעו, רובן יחד עם נאשם אחר או נאשמים אחרים, בתקופה שבין חודש ספטמבר 1997 לבין חודש ינואר 1998.

המשיב נעצר בחודש ינואר 1998. בית המשפט המחוזי נתבקש לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט (השופט ב' אזולאי) החליט (ביום 14.4.98) ואמר, לגבי המשיב, כי "אין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, ויש בחומר הראיות ובעברו הפלילי כדי להצביע על מסוכנותו לציבור". לפיכך לא נותרה בפני בית המשפט המחוזי אלא השאלה אם ניתן להסתפק, בנסיבות המקרה, בחלופת מעצר.

לבית המשפט המחוזי התברר כי אותו זמן היה תלוי ועומד נגד המשיב משפט פלילי אחר בפני בית משפט השלום לנוער בבאר-שבע (ת.פ. 12/98). באותו משפט הואשם המשיב, יחד עם נאשם אחר, בפריצה לרכב (ביום 18.1.98), נהיגה בפסילה וללא ביטוח ובתקיפת שוטרים שניסו לעצרו. בית משפט השלום החליט, לפני שהוא גוזר את דינו של המשיב, לשלוח אותו להסתכלות במעון "אחווה", שהוא מעון פתוח לנערים, לתקופה של שלושה חודשים, עד יום 17.5.98. בהתאם להחלטה זאת יצא המשיב ושהה במעון "אחווה" במשך חודש ימים לערך. לפי הדיווח שנתקבל מן המעון, המשיב השתלב בחיי המעון באופן תקין. הוא שהה במעון עד שנעצר על ידי המשטרה לצורך חקירה בחשדות המיוחסים לו בתיק נשוא ערר זה. מאז היה נתון במעצר, עד שהוגש נגדו כתב האישום בתיק נשוא ערר זה, והוא הובא בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לצורך דיון בבקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים.

לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע הוגש (ביום 31.3.98) תסקיר מעצר, מטעם שרות המבחן לנוער בבאר-שבע, על ידי קצינת המבחן לנוער ספא שחאדה. התסקיר מציג רקע משפחתי קשה. בין היתר, נאמר בתסקיר, אבי המשיב נתון במאסר בגין עבירות סמים ואמו חולת לב במצב קשה. למשיב עצמו יש עבר פלילי בגין עבירות הקשורות לרכב והוטלו עליו קנסות, עבודות שירות לטובת הציבור, שלילת רשיון נהיגה, פיקוח קצין מבחן ועוד. על רקע זה המשיב הושעה מלימודיו בבית הספר בשל החשש מהשפעה שלילית על יתר התלמידים. לאחרונה מצא עבודה בפיצריה ומעסיקו (שמעון בן-עמי) "גילה איכפתיות ודאגה (למשיב) ואף הגיע יחד איתו לשיחות בשירות המבחן. המעביד היה מרוצה מאד מהעסקתו בשל מסירותו לעבודה ושקדנותו".

במאמר מוסגר ראוי לציין שלפי כתב האישום המעביד, אף שהיה מרוצה מאד מהעסקתו של המשיב, גם היה מעורב יחד עם המשיב בביצוע העבירות במקרה שלפנינו, ולפיכך הוא עומד לדין יחד עם המשיב כאחד הנאשמים במקרה זה. עובדה זאת נשמטה מתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט, וכנראה הועלמה מעיניה של קצינת המבחן שהכינה תסקיר זה. זוהי תקלה שראוי לברר כיצד ארעה ולשקול מה ניתן לעשות כדי למנוע תקלה מעין זאת בעתיד. לצורך זה אני מבקש שבאת-כוח העוררת בתיק זה תעביר העתק של החלטה זאת אל שירות המבחן לנוער. בסיכומו של תסקיר המעצר נאמר כך:

"אנואר הפגין בכל התקופה מוטיבציה חיובית להשתלבות תקינה, יחד עם זאת אנואר בעל אופי חלש, הוא אינו עומד בפיתויים, נגרר מהר אחר דמויות שליליות ואין לו די כוחות ריסון פנימיים. הוא זקוק לפיקוח חיצוני ולהתייחסות אינטנסיבית כדי לתפקד היטב. מאחר והוא חי בסביבה עבריינית ואין בביתו דמות סמכותית שמסוגלת להציב לו גבולות ברורים ולהשגיח עליו ואף אין כלפיו התייחסות מספקת, אנו סבורים לנוכח העבירות הנוספות שמוצו אפשרויות הטיפול בו בקהילה והוא זקוק להשמתו מחוץ לביתו, לפיכך כדי להעריך את מצבו ולשקול השמתו, הוא נשלח להסתכלות במעון 'אחווה', תוך כדי תקופת ההסתכלות. הוא נלקח לחקירה בגין עבירות שביצע לפני שליחתו לתקופת ההסתכלות, נעצר ומובא היום לדיון בשאלת מעצרו עד תום ההליכים.

מאחר ותהליך ההסתכלות לא הושלם, אנו ממליצים להחזיר את אנואר למעון 'אחווה' להשלמת ההסתכלות, במסגרת מעצר עד תום הליכים ללא חופשות. נוכח כתב האישום שהוגש כנגדו בדקנו אפשרות של שליחתו להמשך ההסתכלות למעון הנעול 'גילעם', הקולט נערים יהודים וזאת כדי שזכויותיו של אנואר לטפול שווה לזה שקטינים עוברי חוק יהודיים מקבלים, לא יקופחו, אך בשיחה עם מפקחת ההשמה של רשות חסות הנוער, הגב' אביבה פליס, נמסר לנו שאין אפשרות לכך.

לפיכך אנו חוזרים על המלצתנו להחזיר את אנואר להמשך ההסתכלות שהוטלה עליו בת"פ 12/98 (בית משפט השלום לנוער בבאר-שבע) למשך 90 יום מיום כניסתו דהיינו עד ל17.5.98- וזאת במעון 'אחווה' כשהמשך ההסתכלות יהיה ללא חופשות".

בית המשפט המחוזי קיבל את ההמלצה של שירות המבחן וקבע כי ההסתכלות במעון "אחווה" תשמש חלופת מעצר נאותה בנסיבות המקרה עד לסיומה, ביום 17.5.98, שאז יובא המשיב בפני בית המשפט המחוזי להמשך הדיון בבקשה לעצור אותו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי ההסתכלות במעון "אחווה" תשמש חלופת מעצר "כפוף לכך שהמשך ההסתכלות תהא ללא חופשות, שיופקד סכום כספי בסך 15,000 ש"ח וערבות צד ג' של בעל עבודה קבועה על סך 50,000 ש"ח להבטחת שהייתו הרצופה של המשיב במעון 'אחווה', והימנעותו מיציאה מהמעון... על שירות המבחן להמציא תסקיר משלים ולהופיע לדיון" בפני בית המשפט המחוזי ביום 17.5.98, כלומר, בתום תקופת ההסתכלות במעון.

בית המשפט המחוזי החליט לעכב את הביצוע של החלטה זאת למשך 48 שעות, כדי לאפשר למדינה לערור עליה. המדינה אכן הגישה ערר. המשיב נשאר במעצר, על פי בקשתה, עד מתן ההחלטה בערר זה.

בערר שבפני חזרה באת-כוח המדינה וטענה כי בשל המסוכנות הטבועה במשיב אין להסתפק בחלופת המעצר שנקבעה ויש להחזיק את המשיב במעצר עד תום ההליכים נגדו. אכן אין מחלוקת על כך שיש ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, שעבירות אלה מקימות עילת מעצר וכן שיש במשיב, כפי שעברו מלמד, משום מסוכנות לציבור. היא ציינה כי מעון "אחווה" אינו מעון נעול אלא מעון פתוח, ואף כי קיים בו פיקוח מתמיד, אפשר להתחמק מן המעון, בעיקר בשעות הלילה. לטענתה, המשיב הוכיח כי אינו ראוי לאמון מצד בית המשפט, שכן בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו היה נתון לפיקוח שירות המבחן, על פי צו בית המשפט, והוא ביצע עבירות אלה זמן קצר בלבד לאחר שהסתיים משפט אחר בו עמד לדין על עבירות דומות. לפיכך היא טוענת שקיים חשש שהמשיב ימשיך בפעילות עבריינית, גם אם יימצא במעון "אחווה" לצורך המשך ההסתכלות שלו, ובשל כך יש להחזיק אותו במעצר עד תום ההליכים נגדו.

באת-כוח המדינה מסכימה כי זהו מקרה קשה, והקושי גרם להתלבטות עד שהוחלט להגיש את הערר על ההחלטה של בית המשפט המחוזי. הקושי נעוץ בעיקר בשיקולים הבאים. ראשית, המשיב הינו קטין. שנית, העבירות בהן המשיב מואשם אינן מסוג העבירות אשר, בדרך כלל, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים. ושלישית, במהלך הדברים הרגיל היה המשיב נשלח על ידי בית משפט השלום לנוער להסתכלות במעון נעול, ולא במעון פתוח. אילו נשלח להסתכלות במעון נעול, היתה זו, לכל הדעות, חלופת מעצר נאותה. אולם הוא נשלח למעון פתוח, ולא למעון נעול, משום שכיום אין מעון נעול אלא לקטינים יהודיים, ובשל שיקולים שונים אין שולחים קטין ערבי למעון הקיים. אכן, היא מסכימה, זוהי רעה חולה. אני יכול להוסיף שזוהי רעה מקוממת, ובית משפט זה כבר התריע עליה והחליט באופן ברור שחובה משפטית ומוסרית היא לסלק רעה זאת. הרשויות המוסמכות מסכימות לכך ופועלות מזה זמן להקמת מעון נעול לנערים ערביים. נראה כי מעון כזה אכן יוקם בקרוב. אך בינתיים, לדעת באת-כוח המדינה, עם כל הצער, יש להעדיף שיקולים של בטחון הציבור, ולכן אין לשלוח את המשיב להסתכלות במעון פתוח.

בדרך להחלטה בערר זה, אם להחזיר את המשיב להסתכלות במעון "אחווה" או אם להחזיקו במעצר, נתקלתי בבעיה משפטית. הבעיה היא שהמשיב היה נתון בהסתכלות במעון "אחווה" מכוח צו של בית משפט השלום לנוער, והנה באה המשטרה ועוצרת אותו בחשד לביצוע עבירות, נשוא ערר זה, ומאז הוא מוחזק במעצר מכוח החלטות של בית משפט אחר. ככל שאני יודע, הצו שניתן על ידי בית משפט השלום לנוער, המחייב שהות של המשיב במעון "אחווה", עדיין עומד בתוקפו, ובית משפט השלום אף לא נתבקש לבטל או להשעות אותו. יוצא אם כן, שבתי משפט שונים אומרים דברים שונים ומנוגדים באותו עניין עצמו. כיצד, אם כן, לפתור בעיה זאת? הבעיה לא הועלתה בפני על ידי באי-כוח בעלי הדין, וברור מכאן שגם לא הוצע בפני שום פתרון לבעיה. בסופו של דבר לא ראיתי הכרח להתמודד עם הבעיה, כיוון שהגעתי לידי החלטה המייתרת את הצורך בפתרון כזה.

אני מסכים עם באת-כוח המדינה, כפי שבית המשפט המחוזי הסכים, שקיימת מסוכנות במשיב, וכי השהות במעון "אחווה" לצורך הסתכלות אינה מסלקת את המסוכנות. עם זאת, אין בכך כדי להכריע את הכף. שהרי לעתים קרובות חלופת מעצר, ואפילו חלופת מעצר בדרך של מעצר-בית, אינה מסלקת את המסוכנות לחלוטין. אך העובדה שנשארת מידה של מסוכנות אינה שוללת, כשהיא לעצמה, את האפשרות של חלופת מעצר. עדיין צריך בית המשפט לשקול מהי מידת המסוכנות, אלו הם השיקולים הענייניים התומכים בחלופת מעצר, על אף המסוכנות, ומה משקלם. בית המשפט צריך לאזן בין השיקולים, ואפשר שהשורה התחתונה במאזן תהיה בעד חלופת מעצר.

במקרה שבפנינו השיקול העיקרי בעד חלופת מעצר היא העובדה שמדובר בקטין, שעשה צעדים ראשונים בדרך של חיי עבריינות, אך עדיין לא ננעלו שערי תקווה שאפשר להחזיר אותו לדרך של חיים תקינים. כך סובר שירות המבחן לנוער, שהמליץ על תקופת הסתכלות במעון, כך סבר בית המשפט לנוער (בת.פ. 12/98) שהחליט לשלוח את המשיב לתקופת הסתכלות של 90 יום, וכך סבר גם בית המשפט המחוזי במקרה שלפנינו, שהחליט להחזיר את המשיב למעון "אחווה", להמשך ההסתכלות, בתור חלופת-מעצר. ייתכן שזו ההזדמנות האחרונה, אם אין זה מאוחר מדי, למנוע את שקיעתו של המשיב בחיי העבריינות. אסור לוותר על הזדמנות זאת, אלא אם היא כרוכה בסכנה ממשית לשלום הציבור.

אני סבור כי הסכנה הצפוייה מן השהות של המשיב במעון "אחווה" לצורך הסתכלות אינה גדולה עד כדי כך שתמנע את המשך ההסתכלות. ראשית, אף כי המעון אינו נעול, הוא נתון לפיקוח שוטף, ואם אחד השוהים במעון נעלם, ללא רשות, נמסרת על כך הודעה למשטרה מיד כשהדבר מתגלה. שנית, העבירות המיוחסות למשיב, במקרה שלפנינו כמו במקרים קודמים, הן בעיקר עבירות רכוש. ככל שהעבירות קשות, אין זה דבר רגיל להחזיק נאשם במעצר עד תום ההליכים בגין עבירות מסוג זה, אפילו מדובר בנאשם בוגר. שלישית, ברוב המקרים, העבירות המיוחסות למשיב בוצעו כשהמשיב היה מצוי בסביבה הטבעית שלו, בחברה עבריינית, וחלק ניכר מהן בוצעו על ידו יחד עם עבריינים אחרים, לפעמים יחד עם מעבידו. אני סבור כי החשש לביצוע עבירות כאלה יקטן מאד כאשר המשיב ישהה במרחק רב מן הסביבה הטבעית שלו, כלומר, במעון "אחווה" שבצפון הארץ. רביעית, לפי ההחלטה של בית המשפט המחוזי, המשיב לא ישוחרר מן המעצר לצורך הסתכלות במעון "אחווה", אלא לאחר שיופקדו ערבויות כספיות ממשיות להבטחת תנאי השחרור. יש יסוד להניח כי אף זה יהיה שיקול לנגד עיני המשיב שימנע בעדו לעבור עבירה או להפר את תנאי השחרור מן המעצר בעודו נתון בהסתכלות במעון "אחווה". אכן, כאשר שהה במעון "אחווה", במשך חודש ימים, לא נתקבלו תלונות לגבי אופן התנהגותו.

המסקנה היא, לדעתי, כי הסכנה הצפוייה מן המשיב, אם יחזור למעון "אחווה", כדי להשלים את תקופת ההסתכלות שנקבעה על ידי בית משפט השלום לנוער, אינה גדולה עד כדי כך שתסכל את המטרה שביסוד צו ההסתכלות. זאת ועוד. מוסכם גם על באת-כוח המדינה כי מן הראוי היה לשלוח את המשיב להסתכלות, ובלבד שתהיה זו הסתכלות במעון נעול, להבדיל ממעון פתוח. אולם המדינה לא יצאה ידי חובתה בעניין זה, כלפי החוק, כלפי עקרון השוויון ואף כלפי המשיב, שעד כה לא הקימה מעון נעול לנערים ערביים. גם אם יש לכך הסבר וסיבה, אין בכך צדק שהמשיב ישלם את מלוא המחיר, ולכן יהיה נתון במעצר ותימנע ממנו ההזדמנות לעמוד בהסתכלות. במצב זה, אפילו נותרה מידה של מסוכנות מן המשיב, יש הצדקה לכך שהציבור יטול על עצמו מידה זאת של מסוכנות, שלדעתי היא מצומצמת, כדי לקיים את צו ההסתכלות, כפי שהוצא על ידי בית משפט השלום לנוער.

לפיכך החלטתי לדחות את הערר. אני מבקש מבא-כוח המשיב שיסביר למשיב את משמעות החלטתי, את ההזדמנות הניתנת לו, וכן יזהיר אותו כי אם יפר את תנאי השחרור מן המעצר, ובמיוחד אם יסתבך בביצוע עבירה בתקופת ההסתכלות, הוא יוחזר למעצר עד תום ההליכים נגדו.

התוצאה היא שהערר נדחה וההחלטה של בית המשפט המחוזי, נשוא ערר זה, עומדת בתוקפה. פירושו של דבר, כי אם יתמלאו התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, יחזור המשיב להמשך ההסתכלות במעון "אחווה". כיוון שמעצרו של המשיב, כחודש לאחר שהחל את תקופת ההסתכלות במעון "אחווה", שיבש את לוח הזמנים שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, יחזור התיק אל בית המשפט המחוזי כדי שיקבע את לוח הזמנים להמשך ההסתכלות, בהתייעצות עם שירות המבחן, וכן להמשך הדיון בפניו.