בש"פ 249/11 מדינת ישראל נ. אלישע חייבטוב

לפניי בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בפעם האחת-עשרה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן:

חוק המעצרים ).

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המחזיק שלושה אישומים, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, רצח, שוד, הפרת הוראה חוקית, הדחת עד בחקירה ושיבוש הליכי משפט. לפי הנטען באישום הראשון, בחודש יוני 2002 קשרו המשיב ואדם נוסף קשר לביצוע שוד במועדון סנוקר בעיר שדרות. באישון לילה נכנסו המשיב ושותפו למועדון, כשהם חמושים באקדח ובסכין ועוטים על פניהם מסיכות שחורות לשם מימוש תוכניתם. במהלך ביצוע השוד, ירה המשיב בשי אדרי ז"ל (להלן: המנוח ), וגרם למותו. לאחר מכן, לקחו השניים סכום כסף מהדלפק, תוך שאחד מהם פונה לאחד הנוכחים וצועק: "אל תזוז". מייד אחר-כך, נמלטו המשיבים מן המקום. לפי הנטען באישום השני, הפר המשיב, בעת ביצוע השוד האמור, הוראה של בית המשפט שלפיה אסור היה לו להיכנס לתחומי העיר שדרות. בהתאם לנטען באישום השלישי, בעת שהמשיב היה עצור במסגרת חקירה בנוגע לאישום הראשון, הוא התקשר לחבריו ובני משפחתו במטרה לתאם עדויות ולשכנע אותם למסור עדות שקר בנוגע למקום הימצאו במועד ביצוע העבירות המתוארות באישום הראשון.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בהסכמת בא-כוח המשיב דאז, הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' ברקאי ) על המעצר כמבוקש. בחלוף 9 חודשים, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, וזו נתקבלה על-ידי בית משפט זה (השופט א' גרוניס ). מאז ועד היום הוארך מעצרו של המשיב עוד 9 פעמים על-ידי בית משפט זה. בגדר הדיון בבקשת המעצר הקודמת, הורה בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) לב"כ המשיב להיפגש עימו כדי לברר מה רצונו ומה עמדתו בנוגע להליכים, ומשכך דחה את הדיון. בחלוף ימים אחדים, הגישו באי כוחו של המשיב הודיע שלפיה האחרון סירב להיפגש עימם וכי מצבו הנפשי הולך ומדרדר. בגדר כך הודיעה המדינה, כי לא תתנגד לקיום בדיקה פסיכיאטרית למשיב אם זו תתבקש על-ידי הסנגוריה. בסופו של יום, הורה בית המשפט על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, בציינו כי אין באמור כדי למנוע מב"כ המשיב להגיש לבית המשפט המחוזי כל בקשה שיראו לנכון, בשים לב למצבו הנפשי הנטען. גם 90 ימים אלה חלפו, ומשהמשפט טרם נסתיים, מוגשת עתה לפנינו בקשה להארכת מעצרו של המשיב בפעם האחת-עשרה.

3 .

בגדר הבקשה נטען, כי התמשכות ההליכים בתיק נובעת מבקשות רבות של ההגנה לקבלת חומר חקירה, אשר נדחו ברובן, וכן מתקלות שונות שנפלו אצל המדינה בכל הנוגע למסירת חומרי חקירה. לטענת המדינה, פרשת ההגנה התארכה בשל התנהלותו של המשיב על דוכן העדים ובשל בקשות לדחיית הדיון שהוגשו מטעם ההגנה. מכל מקום, היא מדגישה כי התיק נמצא בישורת האחרונה – סיכומי המבקשת הוגשו, התיק קבוע לשמיעת סיכומים בעל-פה, והכרעת הדין עתידה להינתן בזמן הקרוב. לדברי המדינה, העבירות החמורות המיוחסות למשיב, כמו גם עברו המכביד, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, שחלוף הזמן לא הפיג. לדידה, העבירות של הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית המיוחסות למשיב, כמו גם העונש הצפוי לו אם יורשע בדין, מקימים חשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין.

4.

המשיב מצביע מצדו על פרק הזמן הממושך שבו הוא יושב במעצר. לטענתו, פרק זמן זה נעוץ בחלקו בתקלות שנפלו בהעברת החומר מצד המבקשת. עוד טוען המשיב כי אין זה סביר שניתן יהיה להסתפק אך בהארכת המעצר הנוכחית, נוכח היקף הסיכומים בתיק ומורכבותו.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל. אכן, הדעת אינה נוחה מהתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, שלו זו היא הארכת המעצר האחת עשרה, כל זאת בזמן שהוא טרם הורשע בדין, אפילו חלקה נעוצה בטעמים שמקורם בהגנה. חרף כך, המשפט מצוי לקראת סיומו, סיכומים בכתב כבר הוגשו וסיכומים בעל פה יישמעו ביום 24.1.11. על רקע סיומו הקרוב של המשפט, ונוכח העבירות החמורות המיוחסות למשיב המצביעות על מסוכנותו הרבה, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשת המדינה.

מעצרו של המשיב יוארך, אפוא, בתשעים ימים, החל מיום 30.1.11 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1171/07 בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם