בש"פ 2494-23 בש"פ 2494-23

1.לפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) – זאת, החל מיום 6.4.2023, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 20066-01-22 (מחוזי מרכז-לוד), לפי המוקדם.

2.ביום 10.1.2022, הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד המשיב אשר מחזיק 21 אישומים שעניינם עבירות מין חמורות בתוך משפחה. המשיב כפר במיוחס לו. משפטו נמצא בפרשת ההוכחות, במהלכה העידו, בין היתר, שני נפגעי העבירה מתוך שלושה. נפגעת העבירה שטרם מסרה את עדותה עתידה להעיד בישיבת ההוכחות הבאה, אשר נקבעה ליום 13.6.2023.

3.לאחר שמיעת טענות הצדדים, העליתי בפניהם את ההצעה הבאה:

א.המשיב ייתן את הסכמתו לבקשה שלפניי.

ב.ביום 2.7.2023, או בסמוך לאחר מסירת עדותה של נפגעת העבירה אשר טרם העידה, לפי המוקדם, יציג המשיב בפני שירות המבחן הצעה למעברו למעצר באזוק אלקטרוני מחוץ לכלא בתנאים של מעצר בית מלא הרחק ממקום מגוריהם של נפגעי העבירה. שירות המבחן יבחן הצעה זו, יכין תסקיר מעצר עדכני בעניינו של המשיב ויגישוֹ לבית המשפט המחוזי (מרכז-לוד) לא יאוחר מיום 6.8.2023. בית המשפט המחוזי יוכל להאריך מועד זה לפי שיקול דעתו לפרק זמן קצר בשל אילוציו של שירות המבחן.

ג.לאחר קבלת התסקיר העדכני כאמור, יקיים בית המשפט המחוזי עיון חוזר במעצרו של המשיב במועד אשר ייקבע על ידו בהתחשב באילוצי יומנו, ויחליט בנוגע לחלופת מעצר כחוכמתו.

4.בא-כוח המשיב הודיעני כי הצעה זו מקובלת עליו.

5.המדינה סבורה כי אין מקום לקבוע מראש את הליך העיון החוזר שהצעתי בשל אילוצים בלתי צפויים וכן בשל החשש שהעברת המשיב לאזוק אלקטרוני מחוץ לכלא תסב מפח נפש קשה לנפגעי העבירה, למרות שמדובר בחלופת מעצר מרוחקת ממקום מושבם.

6.עמדת זו אינה מקובלת עלי. המשיב עצור מאחורי סורג ובריח זה למעלה משנה ומשפטו אינו מתקרב לסיומו. המשיב מואשם בעבירות חמורות מאד והאמור בכתב האישום מאומת בראיות לכאורה. ברם, למשיב אין הרשעות קודמות ועודנו נהנה מחזקת החפות. לכאורה, העברתו לאזוק אלקטרוני בתנאי מעצר-בית מלא תחת פיקוח אנושי הדוק, ובכפוף לביטחונות כספיים מתאימים, ימזערו את הסיכון שנשקף ממנו כמי שעלול לבצע עבירות נוספות, להימלט מאימת הדין או לשבש מהלכי משפטו – אחרי שכל נפגעי העבירה ימסרו את עדויותיהם (ראו והשוו: בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (2020); בש"פ 4344/21 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 13 (2021)). באשר להשפעת שחרורו מן הכלא על מצבם הנפשי של נפגעי העבירה אחרי מסירת עדויותיהם – הנני סבור כי שיקול זה לבדו אינו מצדיק את שלילתה של חלופת מעצר מנאשם שטרם נמצא חייב בדינו (ראו: בש"פ 1831/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 28-26 (2021); בש"פ 4638/22 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 5 (2022)).

7.בקשת המדינה מתקבלת אפוא בכפוף לאמור בפסקה 3 לעיל. הנני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 6.4.2023, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 20066-01-22 (מחוזי מרכז-לוד), לפי המוקדם.