בש"פ 2500/06 ישראל אברמוב נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין באשמת ביצוען של שתי עבירות – סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. נטען, כי בחודש ספטמבר 2005 שוחח הסוכן עם העורר, ובעקבות כך הורה האחרון לנאשם הנוסף בפרשה זו – ולרי יוסופוב – למכור לסוכן 20 יחידות של סם מסוכן מסוג MDMA תמורת 600 ש"ח.

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ולאחר שמיעת טיעוניהם של הצדדים ועיון בחומר הראיות, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להרשעת העורר. עם זאת, הוסיף בית המשפט ואמר, כי: "קיימת חולשה משמעותית בעוצמת הראיות", שמקורה בכך שאין בידי המשיבה חוות דעת המזהה את קולו של העורר בשיחת הטלפון שהוקלטה על-ידי המשטרה בשעה שהסוכן שוחח עימו. במצב זה נתבקש תסקיר של שירות המבחן, וזה סבר כי החלופה המוצעת – מעצר בבית ההורים – אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. חרף זאת, הורה בית משפט השלום לשחרר את העורר לאותה חלופה, ברם, תוצאה זו נהפכה בעקבות ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור לא היתה שותפה לדעת קודמתה בדבר "חולשה משמעותית" בראיות המשיבה, הואיל והתברר כי הטלפון אליו התקשר הסוכן, מוחזק על ידי העורר דרך קבע, והוא היחיד שמשתמש בו. יתר על כן, היה זה יוסופוב שמסר לסוכן את מספר הטלפון של העורר, וכאשר הסוכן שוחח עימו, אמר לו בן שיחו שאת הסם הוא עתיד לקבל מידיו של יוסופוב, וכך היה.

במחלוקת שבין ערכאות קמא מקובלת עלי דעתו של בית המשפט המחוזי. סבורני, כי בשלב זה של ההליכים ניתן לקבוע כי עוצמתן של הראיות שבידי המשיבה, היא כזו שיש בה להוביל להרשעת העורר. אם תוסיף לכך את עברו הפלילי הכולל עבירות אחדות מתחום הסמים המסוכנים, בגינן נשא גם בעונשי מאסר, וכן את האמור בתסקירו של שירות המבחן, שוב אין מנוס מן המסקנה כי מקרה זה אינו מתאים לשימוש בחלופת מעצר, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.