בש"פ 2504/07 סאלם אבו סבית נ. מדינת ישראל

1.

זו הפעם השניה שעניינו של העורר בא לפני בית משפט זה. ביום 14.12.06 החליטה חברתי השופטת א' חיות לדחות ערר קודם שהוגש על ידי העורר. מדובר היה בערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים. מאז אותה החלטה מיום 14.12.06 נתקיימה ישיבת הוכחות אחת ובה נשמעו מספר עדים. העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה חדשה לעיון חוזר ואף זו נדחתה. מכאן הערר שלפני.

2.

בכתב האישום שהוגש נגד העורר מיוחסות לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, שוד ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. תיאור הדברים מופיע בהחלטה מיום 14.12.06 ועל כן אין צורך לחזור על פרטיו של כתב האישום. הן בערכאה הדיונית והן בבית משפט זה נמצא כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר וכי חלופת המעצר שהוצעה איננה מספקת. יצוין, כי שירות המבחן המליץ על קבלתה של החלופה שהוצעה.

3.

הערר שבפניי מתייחס, מטבע הדברים, אך ורק להתפתחויות שאירעו מאז ההחלטה מיום 14.12.06. נטען, כי חל כרסום בתשתית הראייתית. הטענה סומכת על עדותה של המתלוננת שבאישום השני. בית המשפט המחוזי לא מצא שחל כרסום. הטיעון שהוצג בפניי לא שכנעני, כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, האישום החמור מבין שלושת האישומים הינו האישום הראשון. לגביו לא הועלה כל טיעון בערר זה. המסקנה המתבקשת היא שאין יסוד לערר.

4.

עם זאת, חובה לציין, כי חלופת המעצר אומנם אינה מספקת, אך לפני העורר עומדת האפשרות להציע חלופה טובה אחרת, אלא שעליו לפנות בעניין זה לבית המשפט המחוזי.

סיכומו של דבר הוא, שהערר נדחה.