בש"פ 2516/09 חכמת אבו שארב נ. מדינת ישראל

המבקש עותר בבקשה שלפני להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין שניתן ביום 14.9.08 בעוד שהבקשה הוגשה ביום 19.3.09. עיינתי בבקשה ובחומר שלפני, כמו גם בעמדת המשיבה המתנגדת לבקשה. מסקנתי היא כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד. איחורו של המבקש הוא ניכר וזאת שעה שהמבקש היה מיוצג בבית המשפט קמא. בנסיבות אלו, אין די בטענה לקונית לפיה המבקש היה טרוד עקב גזר הדין וניסה לגייס כספים לשם מימון ייצוג ולו במובן זה שיכול היה המבקש לפנות לבית משפט זה בתוך המועד, ולמצער בסמוך לכך, ולבקש ארכה. כזאת לא עשה. מעבר לכך, סיכויי ההליך לא נראים בעיני כמצדיקים הארכת המועד. על המבקש נגזר עונש של 44 חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רשיון נהיגה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. זאת, גם על יסוד הפעלת שני מאסרים על תנאי שעמדו כנגד המבקש. בגזר הדין ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש וטענותיו לקולא ומכלול הנסיבות שלפני אינו מצדיק אפוא את הארכת המועד. הבקשה נדחית אפוא.