בש"פ 2526/08 סאלם אלאקרע נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא י' טימור) מיום 16.3.2008, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

בכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. על פי כתב האישום, ביום 6.3.2008 נהג העורר ברכב מצומת להבים לכיוון באר שבע. שוטר תנועה שנסע באותה שעה באותו כיוון הבחין בכך שהעורר נוהג במהירות מופרזת והורה לו לעצור תוך סימון בכובע משטרה. נטען, כי העורר פתח במנוסה, תוך נהיגה פראית במהירות של 180 ק"מ לשעה. במהלך נסיעתו, כך נטען, עקף העורר מכוניות משמאל ומימין, נסע על השוליים וגרם למכוניות לבלום ולסטות ממסלולן. רק כאשר שתי משאיות גרמו לעורר להאט את רכבו, הצליח השוטר לחסום דרכו של העורר ולעצרו.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בפני בית המשפט המחוזי כפר העורר במעשים המיוחסים לו ובטענה כי נהג בפראות תוך סיכון מכוניות אחרות. לדבריו, איש לא הורה לו לעצור את רכבו. העורר טוען כי ברכב ישבו שני נוסעים נוספים, בני משפחתו, שלא נחקרו וגרסתם יכולה הייתה להפריך את הטענות נגדו. לטענתו, הגרסה לפיה היה אדם חולה ברכב ובשל כך נהג הוא במהירות העולה על המותר לא נבדקה וזאת על אף שהשוטר העיד בעצמו כי היא נטענה. עוד נטען כי נהגיהם של כלי רכב אחרים לא נחקרו לעניין הטענה כי נהיגת העורר סיכנה אותם. באת כוח העורר הסכימה כי קמה עילת מעצר בנסיבות הנדונות, בשל המסוכנות העולה מהן, ועם זאת לגישתה יש לבחור בחלופת מעצר שפגיעתה בעורר פחותה בהתחשב בכך שלעורר אין הרשעות קודמות בעבירות פליליות. היא הציעה חלופת מעצר בבית אביו של העורר.

3.

המשיבה מצידה טענה כי בנוסף לסימון בכובע הפעיל השוטר גם פנס כחול מהבהב ובכל זאת לא השתכנע העורר לעצור. העורר, כך נטען, נהג במהירות של 180 ק"מ לשעה והיה בכך כדי לסכן את כל הנהגים בדרכו של העורר, לרבות שני הנוסעים שהיו עמו ברכב. לטענת המשיבה, על אף שהועלתה טענה כי אחד מיושבי הרכב חש ברע, הדבר לא נראה על מי מהם. לדבריה, הראיה לכך היא כי משנדרש העורר להיכנס לרכבו של השוטר ולהילוות אליו לתחנת המשטרה, האחרים נטלו את הרכב ונסעו לדרכם. עוד טענה המשיבה, כי לעורר הרשעות קודמות בתיקי תעבורה ובשל המסוכנות העולה מהתנהגותו, אין ליתן בו אמון לקיים חלופת מעצר ויש לעצרו עד תום ההליכים.

4.

בית המשפט עיין בתיק החקירה וציין כי בהודעתו כפר העורר בעבירות המיוחסות, אף שהודה כי נהג במהירות של 130 ק"מ לשעה. בעוד שלשוטר מסר העורר, כאמור, גרסה לפיה אחד מנוסעי רכבו חש ברע, וכך אף ציין שעה שעוכב על ידי השוטר, הרי שבהודעתו במשטרה מסר גרסה שונה לפיה מיהר למקום עבודתו. בתיק החקירה נמצאו גם הודעה של השוטר בה מפורטים פרטי כתב האישום וכן הודעה נוספת של השוטר בה הוא מציין כי הורה לעורר להילוות אליו ברכבו וביקש מהנוסעים ברכב העורר לנסוע אחריו ואולם אלה ניתקו עמו מגע עם תחילת הנסיעה לתחנת המשטרה. משתמע מכך, כך ציין בית המשפט, כי בשל כך לא נגבתה מהם עדות.

5.

בית המשפט ציין כי נוכח העובדה שבאת כוח העורר לא ביקשה לערוך תסקיר מבחן בעניינו של העורר ובשים לב לעובדה כי אין זה מחובתו של בית המשפט להורות כאמור, לא הוגש תסקיר מעצר. בית המשפט עמד על העובדה כי לעורר 39 הרשעות בעבירות תעבורה ובכללן גם עבירות חמורות וציין כי לאחרונה הפכה התופעה של נהיגה פרועה תוך התעלמות משוטרים לחזון נפרץ. תופעה זו, כך נקבע, יש בה משום זלזול בחוק וסכנה לציבור הרחב. רבו המקרים בהם נפגעו עוברי אורח תמימים בשל עבירות אלה, הן פגיעות בנפש והן פגיעות ברכוש, על כן, כך צוין, חזר בית משפט זה וקבע כי יש להחמיר ולמצות את הדין בעבירות מסוג זה.

6.

בית המשפט הצביע על שורה של החלטות שניתנו בבית משפט זה בהן נקבע כי בכדי לתת מענה הולם להתנהגות מופקרת זו, מחויבת המערכת הממונה על אכיפת החוק לנקוט באמצעים לא שגרתיים ובכללם מעצר של נאשמים גם בטרם הוכרע דינם . עוד הצביע בית המשפט על החלטות שניתנו בבית משפט זה ובהן נקבע כי התעלמות נאשם מאנשי משטרה מלמדת כי אין לבטוח בו ואין לתת בו אמון שיקיים הוראות בית המשפט באשר לחלופת מעצר. לבסוף, קבע בית המשפט כי מסוכנות רבה עולה מהתנהגותו של העורר, במיוחד נוכח הרשעותיו הקודמות ב-39 עבירות תעבורה. יש בכך כדי להעיד הן על מסוכנותו, הן על חוסר אכפתיות מצידו והן על כך שאין ליתן בו אמון שיקיים את תנאיה של חלופת המעצר. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

7.

על החלטה זו הגיש העורר את הערר שלפני. העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין ליתן בו אמון שיקיים את חלופת המעצר. לדבריו, היה על בית המשפט לבחון את חלופות המעצר תחילה ורק לאחר מכן לקבוע האם קיים חשש ממשי שהוא לא יקיים את תנאיה. עוד טוען העורר כי הרשעותיו הקודמות בעבירות תעבורה, אשר רובן המכריע אינן חמורות, אינן מצביעות על מסוכנות ומציין כי הוא לא הורשע מעולם בעבירות פליליות. לטענת העורר הראיות בתיק אינן מוצקות די הצורך ומבוססות על עדותו של שוטר יחיד. עוד נטען, כי התנהגותו הנטענת בכתב האישום איננה מן החמורות בעבירות מסוג זה וכי נאשמים שיוחסו להם מעשים חמורים מאלה שוחררו ממעצר בתנאים מגבילים. לפיכך, מבקש העורר לשחררו ממעצר בתנאים שייקבעו או לחלופין להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי שיבחן את חלופת המעצר שהציע ויחליט האם יש מקום לעצרו עד תום ההליכים.

8.

דין הערר להידחות. טענת העורר כי לא הבחין ששוטר מסמן לו לעצור אינה עולה לכאורה בקנה אחד עם חומר הראיות שבתיק. השוטר העיד כי יצר קשר עין עם העורר ואז פתח הלה במנוסה. הוא גם הפעיל פנס מהבהב. העובדה שמדובר בעדות יחידה אינה גורעת ממשקלה הראייתי. אכן, ניתן להצביע על מקרים חמורים יותר בהם נעצרו נמלטים מן המשטרה עד תום ההליכים. ואולם, בצדק קבע בית המשפט המחוזי שאין ליתן אמון בעורר. העורר, לכאורה ביודעין, נמלט משוטר. כיצד נבטח בו שיתייצב לדיון? יש ועוד: להניח כי המשפט יהיה קצר. מדובר בחומר ראיות מועט, ובמשפט לא מורכב. בית המשפט הפעיל נכונה את שיקול דעתו, ואני דוחה את הערר.