בש"פ 2531/06 מדינת ישראל נ. שאול מזרחי

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יוחסו למשיבים עבירות אחדות: שוד בנסיבות מחמירות, איומים, כליאת שווא, התחזות לעובד ציבור, קשירת קשר לבצע פשע וניסיון לגנוב. לגרסת המדינה, קורבנן של אותן עבירות היו עובדים זרים אותם שדדו המשיבים תוך התחזות לשוטרים במשטרת ההגירה. על פי גרסת המדינה, נטל משיב 1 חלק בעשרה אירועים מסוג זה, בעוד שלמשיב 2 יוחסו 7 אירועים בלבד.

עם הגשתו של כתב האישום עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, ובחודש אוגוסט 2005 ניתנה החלטה ברוח זו. חרף הזמן הרב שחלף מאז הגשתו של כתב האישום (27.6.05), טרם החלה שמיעת הראיות, ונראה כי לשיהוי זה גרמה בעיקר ההגנה אשר עתרה ושבה ועתרה לדחיות במועדי הדיון, לעיתים לצורך לימוד החומר, לעיתים לצורך הסדרת שאלת הייצוג, ולעיתים לצורך ניהול משא ומתן עם גורמי התביעה. עתה, משחלפו 9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום, עותרת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים. לבקשה זו לא התנגדו באות-כוחם המלומדות של המשיבים, עורך-דין א' פריזלר ועורך-דין ג' בש, אולם הן סבורות כי נכון להמיר את מעצר שולחיהן במתקן כליאה בהחזקתם בקהילה טיפולית, הואיל ובבסיס ביצוען של העבירות שיוחסו להם עומדת התמכרותם לסמים מסוכנים.

במהלך הדיון בפני נפרשה מסכת חיים קשה ביותר של שני המשיבים, שנראה כי החיים לא היטיבו עימם, בלשון המעטה. אכן, ראוי כי ייעשה ניסיון לסייע למשיבים להיגמל מהתמכרותם, אולם חוששני כי זה אינו השלב המתאים לכך. לשני המשיבים עבר פלילי מכביד, ובעבר נעשו ניסיונות לסייע להם להיגמל, אולם אלה כשלו. ברם, לא רק עניין זה עומד לחובת המשיבים, אלא גם זאת שאם הם סברו, באמת ובתמים, כי נחרצים הם בדעתם להיגמל מאותה התמכרות, היו צריכים לנקוט בצעדים המתבקשים לפני ביצוען של העבירות, ולא לאחר שפגעו ואמללו קורבנות כה רבים. מכאן השקפתי, כי זה אינו השלב להתחיל בתהליך גמילתם של המשיבים, ונכון יהיה לתת על כך את הדעת רק לאחר שיסתיים משפטם, ובמסגרת גזר הדין, אם יורשעו. אשר על כן, שוב אין מנוס מקבלת בקשתה של המדינה, ולא נותר אלא לקוות כי ההליכים בעניינם של המשיבים יסתיימו במועד קרוב.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, החל מיום 27.3.06 או עד למתן פסק הדין בת"פ 40195/05 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.