בש"פ 2538/03 מדינת ישראל נ. נחמן רייכר

1.המשיב עומד לדין באשמה של ניסיון לסחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. וזו השתלשלות האירועים שהביאה להעמדתו של המשיב לדין. ביום 18.4.02 נעצרו בשדה התעופה בסידני שבאוסטרליה בני-הזוג שרה ויחיאל פרנק - אזרחי ישראל ותושביה, לאחר שנמצאו בדפנותיהן של שתי מזוודות שהיו ברשותם 55,860 כדורי סם מסוג אקסטזי. כפי שנתברר לכאורה בחקירתם, שכנע המשיב את בני הזוג להוביל את המזוודות מגרמניה לאוסטרליה. הוא מימן את עלויות הנסיעה והשהייה של השניים מחוץ לישראל. ארבעה ימים עובר למעצרם נפגש המשיב עם בני-הזוג באמסטרדם. השלושה נסעו בצוותא לגרמניה, שם מסר המשיב לידי בני-הזוג את המזוודות על מנת שיעבירו אותן לאוסטרליה. חודשיים לאחר מעצרם של בני-הזוג, נעצר המשיב על-ידי משטרת ישראל. הוא הודה כי מסר את מזוודות הסמים לידי בני-הזוג פרנק, אך טען כי לא ידע שהן מכילות סמים. בחקירתו, סיפר המשיב כי הוא מתפרנס מגיוס תרומות למוסדות דת, וכי נקלע לקשיים כלכליים. לדבריו, הוא פגש באקראי באחד דוד בלום, וזה לאחר ששמע על מצוקתו הכלכלית, הציע למשיב להוביל מזוודות בגדים מהולנד לאוסטרליה. בתמורה הבטיח בלום - כך סיפר המשיב - ליתן תרומה כספית גדולה לכולל בבני-ברק. המשיב נענה להצעה, אך מאחר שלא רצה להיפרד לזמן ממושך מאשתו, חיפש מועמדים שיסעו במקומו. לאחר שנדחה על-ידי מספר אנשים, הסכימו בני הזוג פרנק להעביר את המזוודות.

2.בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד תום משפטו, לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה, המקימות עילת מעצר. בית המשפט קבע גם כי אין מקום לקבוע חלופת מעצר. עתה, משחלפו תשעה חודשים, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בא-כוח המשיב גורס כי אין מקום להאריך את המעצר. לטענתו, חל כרסום בעוצמת הראיות לכאורה כנגד המשיב. הוא מסתמך, בין היתר, על עדותו של יחיאל פרנק בבית המשפט קמא. מאותה עדות עולה, כך מסביר הסניגור, כי על אף שבני-הזוג סרבו תחילה להעביר את המזוודות, לא ביטל המשיב את נסיעתם של בני-הזוג לאוסטרליה. פרנק גם סיפר כי בעת שנבדקו המזוודות בשדה התעופה בפרנקפורט, לקראת נסיעת בני הזוג לאוסטרליה, לא הכחיש המשיב כי המזוודות הן שלו. בדברים אלה יש כדי לתמוך, כך טוען הסניגור, בגרסתו של המשיב, לפיה לא ידע כי המזוודות מכילות סמים. בא-כוח המשיב מוסיף ומציין כי בעקבות עדותו של יחיאל פרנק, המליץ בית המשפט קמא להעביר את התיק להליך של "גישור". עוד מציין הסניגור כי המשיב ידע על דבר מעצרם של בני הזוג פרנק, ואף על-פי-כן לא ניסה להימלט מאימת דין. בנסיבות אלה גורס הסניגור, כי יש לקבוע למשיב מעצר בית מלא, שיותנה, על-פי הצעתו, בהפקדת ערבות בסך של 100,000 ש"ח.

2.לאחר שעיינתי בכתובים ושמעתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להיענות לבקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב. כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה, המוכיחות, במידה הדרושה בשלב זה, את האישומים המיוחסים למשיב בכתב האישום. אין לומר כי עוצמתן של ראיות אלה קהתה בינתיים. העבירות בגינן עומד המשיב לדין מקימות חזקת מסוכנות, אשר לא ניתן לנטרלה בדרך של חלופת מעצר. אכן, יש לגדוע את נגע הפצת הסם המסוכן באיבו, ויש לפגוע בכל אחת מחוליותיו על מנת להפסיק את שרשרת ההפצה. כך ככלל, וכך גם במקרה דנן.

בא-כוח המשיב טען במהלך הדיון כי תנאי מעצרו של המשיב אינם מאפשרים לו לקיים את חג הפסח בבית הכלא. לדבריו, העצורים השוהים עם המשיב בתא המעצר אוכלים חמץ, וכלי האוכל המסופקים למשיב לא עברו הליך הכשרה מתאים. הסניגור, מבקש, על כן, לאפשר למשיב לקיים את חג הפסח בביתו. לא מצאתי כי ניתן, בנסיבות העניין, להיענות לבקשה זו. עם זאת, ראוי כי שירות בתי הסוהר יעשה ככל האפשר על מנת לספק את מלוא התנאים על מנת שהמשיב יוכל לחגוג את חג הפסח על-פי אמונתו.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 20.3.03, או עד מתן פסק הדין בעניינו, הכל לפי המוקדם.