בש"פ 2538/09 רפי איזראילוב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) במ"ת 15515-01-09 מיום 17.3.09, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 15506-01-09.

ב.

נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 26.1.09, המייחס לו ולנאשם נוסף עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון הצתה והצתה. בכתב האישום נטען, כי העורר, הנאשם הנוסף ואדם אחר שטרם אותר (להלן האחר ), קשרו קשר להצית שלט חוצות אלקטרוני (ששוויו המשוער הוא 300,000 ₪), ולשם כך הצטיידו בבקבוקים שמולאו בבנזין בתחנת דלק. בליל ה-10.1.09 הגיעו העורר והאחר לראשונה אל השלט בעודם מצוידים בבקבוקים, והציתו את הצמחייה הסמוכה לשלט. כשעה לאחר מכן שבו העורר והאחר אל השלט, ועמם בקבוקי בנזין נוספים אותם מילאו בתחנת דלק. השניים התיזו בנזין על השלט והציתו בשנית את הצמחייה הסמוכה לשלט. לאחר שעה נוספת שב העורר בשלישית אל השלט, הפעם עם הנאשם השני, והשניים שפכו עוד בנזין ליד השלט ובסביבתו. בסמוך לאחר מכן נעצרו הנאשמים על ידי המשטרה. כתוצאה ממעשיהם נשרפו תשעה מטרים של צמחייה, ונגרם נזק לשני מקטעים מהשלט.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר והנאשם הנוסף עד תום ההליכים (מ"ת 15515-01-09), וזו התקבלה ביום 17.3.09 (השופט שפירא). בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים, הכוללות, בין היתר, את הודעות נהג המונית שהסיע את העורר והאחרים הלוך ושוב מתחנות הדלק אל השלט; עדויות של ארבעה עדי ראייה לשריפה; צילומי אבטחה מתחנות הדלק והודעות שנגבו מהמתדלקים בתחנות; צילומי אבטחה ממרכולית בו הצטיידו במגבת ששרידיה השרופים נמצאו בזירת האירוע; דו"חות של אנשי משטרה, מז"פ וכוחות כיבוי אש שהגיעו למקום; טביעת אצבע של הנאשם הנוסף על אחד הבקבוקים שנתפסו בזירה, ושמירת העורר והנאשם הנוסף על זכות השתיקה בחקירותיהם, תוך טענה כי אינם מכירים זה את זה, דבר אשר נסתר בפלטי שיחות. עוד נקבע כי קיימת עילת מעצר, בשל המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר והנאשם הנוסף. מסוכנות זו נלמדה הן מחומרת עבירת ההצתה - עבירה שתוצאתה אינה נחזית מראש ועשויה לפגוע בחיי אדם ובשלום הציבור ורכושו, הן מנסיבות העבירה - השיטתיות בה חזרו פעם אחר פעם אל מיקום השלט על מנת להציתו, תוך הצטיידות בחומרים דליקים בתעוזה רבה, והן מעברו הפלילי של העורר – הרשעה קודמת בעבירת החזקת סכין למטרה לא כשרה. עוד נקבע כי קיים חשש לשיבוש הליכי חקירה, מכיוון שהאחר המוזכר בכתב האישום טרם אותר. בית המשפט קבע איפוא כי אין מקום לשקול שחרור בחלופה, ועל כן אין מקום להעמיס על שירות המבחן הכנת תסקיר.

ד.

כלפי החלטה זו מוגש הערר הנוכחי. העורר אינו חולק למעשה על קיומן של ראיות לכאורה, וטענותיו מופנות כלפי קביעות בית המשפט קמא לעניין עילות המעצר וההחלטה שלא לבחון חלופת מעצר. לעניין עילת המסוכנות נטען, כי בית המשפט בחן בהחלטתו בעיקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם השני בפרשה, המעידות על מסוכנותו, ולא ערך את האבחנה הנדרשת בין העורר לבין הנאשם הנוסף. בעוד שלנאשם הנוסף הרשעות קודמות רבות, ואף ריצה בעבר מאסר בפועל וביצע לכאורה עבירה זו בהיותו בצו מבחן תוך ביצוע עבודות שירות, לעורר הרשעה קודמת אחת בלבד, שעניינה החזקת סכין. בית המשפט לא הביע דעה בהחלטתו בדבר המשמעות, אם בכלל, שיש ליתן להרשעה זו מלפני כשלוש שנים. כן נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו לגילו הצעיר של העורר, ולעובדה כי הוא שוהה לראשונה תקופה ממשית וממושכת (כחודשיים) במעצר, שהייה שיש בה כדי להרתיעו מלבצע עבירות.

ה.

לעניין העילה של שיבוש הליכי משפט נטען, כי עילה זו קמה רק במקרים בהם הנסיבות מצביעות על חשש ממשי, מעבר לחשש הכללי שקיים בכל תיק פלילי. במקרה זה אין יסוד לקביעה כי שחרורו של העורר עלול להביא לשיבוש הליכי משפט, וכי אין בחלופה מתאימה בכדי לאיין חשש זה. ראשית, בהתחשב בכך שעיקר הראיות כנגד העורר הן סרטוני אבטחה, אין כל דרך לשבשם. שנית, גם בעניין עילה זו סבור העורר, כי בית המשפט התבסס בעיקר על חשש הנשקף מצדו של הנאשם השני, בקבעו כי החשש קיים "לאור ניסיונו של המשיב 2 לשפשף את ידיו על מנת להעלים, לכאורה, את ריח חומר הדלק שנדף מהם עת שנעצר".

ו.

לעניין חלופת מעצר נטען, כי בית המשפט קבע שאין ליתן אמון בעורר, אך זאת שוב, בהסתמך על נימוקים המתייחסים להתנהגותו של הנאשם השני בלבד. הנאשם השני מואשם לבדו בעבירה נוספת של העלבת עובד ציבור. בית המשפט קבע כי כאשר לנאשם מיוחסת עבירה נגד שוטרים, וכאשר הוא מעז לקללם ולגדפם כמו במקרה זה, "אין ליתן בו אמון וקשה לצפות ממנו כי יקיים את הוראות השוטרים, ובודאי לא את הוראות המפקחים, יהיו טובים ככל שיהיו". יוצא איפוא, כי בית המשפט קבע כי אין ליתן אמון גם בעורר, אך זאת מבלי לתת נימוקים ממשיים לכך מעבר לחומרת העבירה.

ז.

לסיכום, טענת העורר היא כי כל שלושת הנימוקים שהובילו למעצר העורר עד תום ההליכים (עילת המסוכנות, עילת שיבוש הליכי משפט ואי מתן אמון ביחס לחלופה) התבססו על נסיבות וקביעות שהן רלבנטיות רק ביחס לנאשם השני. גם כאשר קיימת חזקת המסוכנות, חומרת העבירה כשלעצמה אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, ועדיין יש לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את תכלית המעצר. לאור כל זאת, טוען העורר כי טעה בית המשפט שלא הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו.

ח.

בדיון טען בא כוח העורר, כי מחומר הראיות עולה שהנזק שנגרם אינו כצעקתה. אכן, יש בהצתה מסוכנות מיוחדת, אך במקרה דנא לא היתה סכנה יוצאת דופן; ומה גם שהמדובר בצעיר בעל עבירה אחת בלבד בעבר – של החזקת אולר ב-2006, שנענשה בעונש קל. אי אפשר לומר – כנטען – שלא היה כאן מקום לבדוק חלופת מעצר; גם אין חשש אמיתי לשיבוש, שכן התיק מבוסס על ראיות טכניות; המדובר בעורר ששירת בצה"ל שלוש שנים.

ט.

באת כוח המדינה, מנגד, טענה לתעוזה מיוחדת של העורר בכך שחזר פעם אחר פעם לנקוט בפעולות ההצתה. ועוד, בית המשפט הופנה להודעת נהג המונית שהסיע את העורר, ופחדו מהעורר.

י.

עיינתי בהחלטתו של בית המשפט קמא. על עבירת ההצתה לא ארבה דברים - בית המשפט קמא ציין לגביה את בש"פ 6526/02 אלענמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ואת הנאמר בע"פ 7925/05 אבו עראר נ' מדינת ישראל (לא פורסם), כי עבירה זו ""ראשיתה מצער - גפרור - ואחריתה מי ישורנו". השתיקה מחזקת את הראיות. ראו גם בש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); לעורר עבירה קודמת של החזקת סכין למטרה לא כשרה (2006). מעבר לכך אין לו עבר פלילי, אך אודה כי התרשמתי מהודעתו הקשה של נהג המונית, שנחקר באזהרה ביום 12.1.09. עולה משם תמונה לא טובה של העורר, המשדרת מסוכנות. בבש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (השופט עדיאל) (לא פורסם) עמד בית משפט זה על הצורך לבחון לעניין המסוכנות את המעשה ואת העושה, כפי שציין בית המשפט קמא. בענייננו אין צריך להכביר מלים באשר למעשה. אשר לעושה, הטעים בית המשפט קמא בצדק את שיטתיות חזרתו למקום העבירה לכאורה, העומדת כנגדו. ואחרי כל אלה השאלה לעת הזאת היא האם להזמין תסקיר, או שמא יכביד הדבר על שירות המבחן ללא צורך באין כל סיכוי לשחרור. והנה כפי שכבר נזדמן לי לציין, נוטה אני בבעלי עבר נקי (וכאן "כמעט נקי") להזמין תסקיר, כדי שלפני בית המשפט תהא תמונה שלמה של האדם שלפניו. אכן, יתכן מאוד שהתוצאה בנידון דידן בבית המשפט תהיה, בגלל מגוון סיבות, לא חיובית; אך סבורני כי הזמנת תסקיר ראויה ותועיל לכל החלטה שתתקבל בהמשך. אני ער לעומס המוטל על שירות המבחן למבוגרים ומקדים לו תודה; בעיני יש חשיבות רבה ביותר לתרומת השירות. הערר מתקבל איפוא חלקית במובן של הזמנת תסקיר, אשר יונח תוך 21 יום לפני בית המשפט המחוזי. איני נוטע כל מסמרות לגבי התוצאה בהמשך, ובית המשפט ישקול על פי אשר לפניו.