בש"פ 2541/06 איליה מושיחוב נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין באשמת ביצוען של עבירות חבלה בנסיבות מחמירות וכליאת שווא. לטענת המשיבה, בתאריך 1.2.06 תקף העורר את אשתו בדירתה לאחר שנעל את דלתה, ופגע בה באמצעות קביים בכל חלקי גופה, והוא לא הרפה ממנה גם כשנפלה מדממת על הרצפה. מעשה התקיפה הופסק רק כאשר הגיעו שוטרים למקום.

עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו, אולם הוסיף בהכרעתו כי יהיה מקום לשוב ולעיין בשאלת המעצר, אם תמצא מסגרת סגורה בה יוכל העורר לשהות לצורך גמילתו משימוש באלכוהול.

הערר שבפני מופנה כנגד החלטה זו, במסגרתה נדחתה המלצתו של שירות המבחן בתסקיר שהגיש לבית המשפט, לשחרר את העורר לבית אחותו כדי שיהיה נתון שם לפיקוחה, שילווה בפיקוח של שירות המבחן, עד שתמצא אותה מסגרת טיפולית ראויה. בא כוח העורר סבור כי נכון היה לעשות שימוש בחלופה זו, במיוחד לנוכח נסיבותיו האישיות של שולחו - בן 59, שנפצע לפני כחודשים ספורים בתאונת עבודה, עבר פעמיים צנתור בליבו ושתיים מצלעותיו נשברו בעת שנעצר.

לדאבוני, לא נמצאה לי עילה לקבלת הערר. העורר הפגין אלימות קשה כלפי בת זוגו, שכל "חטאה" נבע מכך שהתרעמה על נוהג השתייה שלו. אכן, נסיבותיו של העורר אינן פשוטות, אולם, להשקפתי, צדק בית המשפט המחוזי שעה שקבע כי ללא טיפול בבעיה היסודית בה לוקה העורר - התמכרותו לאלכוהול - הסכנה כי ישוב ויתקוף את רעייתו הינה מוחשית. את הסכנה הזו אין להניח לפתחה של המתלוננת, ועל כן על העורר, משפחתו ושירות המבחן, להוסיף ולתור אחר מסגרת גמילה סגורה, כפי שנקבע בהחלטתה של הערכאה הראשונה בטרם תידון סוגית המעצר בשנית.

אשר על כן, הערר נדחה.