בש"פ 2544/09 גי'האד חסן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא בן-דוד) מיום 18.3.09 בב"ש 640/09, בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת רוטפלד-האפט) מיום 16.3.09 שלא לאפשר לעורר לצאת לעבודה נוכח מעצר הבית בו נתון.

ב.

בכתב האישום, שהוגש ביום 25.2.09, יוחסו לעורר עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, יריות באיזור מגורים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכב ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען, ביום 20.2.09 התפתחה המולה בסמוך לקונדיטוריה משפחתית אותה מנהל העורר, בעקבות סכסוך של בני משפחתו עם צעיר שעבד בעבר עמם. למשמע ההמולה יצא העורר עם אקדחו (שניתן לו ברישיון), וכשראה את הצעיר שלף את אקדחו וירה יריה לכיוון מעלה. כתוצאה מהיריה פגע הכדור באוטובוס שחלף באיזור, וגרם לפציעתם של מספר נוסעים ולנזק ניכר לאוטובוס. כן נטען, כי בסמוך לאחר קרות האירוע, התקלח העורר, זרק את בגדיו ונעלם עד שעות הערב ואז הסגיר עצמו למשטרה, ובכך כנטען שיבש את הליכי חקירת האירוע.

ג.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 25.2.09 הורה בית משפט השלום בנצרת (מ"ת 17308-02-09, השופטת רוטפלד-האפט)

על שחרורו של העורר למעצר בית בתנאים מגבילים הכוללים בין היתר מעצר בית מלא, איזוק אלקטרוני והפקדה כספית בסך 20,000 ₪. כן הורה בית המשפט על הזמנת תסקיר בעניינו של העורר, תוך שימת דגש על נחיצות האיזוק ומידת ההגבלה הנדרשת. תסקיר המעצר העלה התרשמות חיובית מאורח חייו של העורר, העושה חיל בעבודתו ומנהל חיי משפחה תקינים. עורך התסקיר התרשם, כי העורר מביע חרטה כנה על מעשיו ומגלה אחריות אישית לכשלונו. כן הומלץ על הקלות במעצר הבית, ובכללן מתן אישור לצאת לעבודה ושחרורו מהאיזוק האלקטרוני. בהחלטתו מיום 16.3.09 קיבל בית המשפט באופן חלקי

את המלצות התסקיר, משהסיר את התנאי המחייב את העורר באיזוק אלקטרוני, אולם קבע כי אין להתיר לו לצאת למקום עבודתו. בית המשפט המחוזי (ב"ש 640/09) דחה את עררו של העורר, ופסק כי תנאי מעצר הבית שנקבעו בבית משפט השלום יישארו בעינם. בהחלטתו הסתמך בית המשפט על התרשמותו של עורך התסקיר, כי התנהגות העורר מצביעה על "שליטה עצמית נמוכה ועל קיום חלקים אימפולסיביים שבאים לידי ביטוי במצבי לחץ", וכן על הרשעתו הקודמת בגין עבירות דומות.

ד.

בערר זה קובל העורר על החלטת בתי המשפט הקודמים שלא לאפשר לו לצאת לעבודה. נטען, כי ישנה חשיבות רבה בהתרת יציאתו לעבודה, שכן היעדרו מהקונדיטוריה אותה מנהל פוגע בעסק ובפרנסת בני משפחתו; כן הוסף, שיציאת העורר לעבודה אינה מהוה סכנה לציבור או פגיעה בתכלית החלופה, נוכח העובדה שגילה מודעות למעשיו, והעבירות המיוחסות לו אינן בדרגה גבוהה מבחינת מסוכנותן. כן סבור העורר כי שגו בתי המשפט הקודמים משלא ייחסו משקל די הצורך להמלצות החיוביות של התסקיר, ובכללן התרת יציאת העורר לעבודה. לבסוף נטען, כי על בית המשפט להתחשב בעובדה שמשפטו של העורר צפוי להימשך זמן רב, מאחר שהליכיו עדיין בתחילתם.

ה.

הסניגור המלומד טען בדיון, כי מדובר בעבירת עוון, כי הנסיבות היו מיוחדות והתסקיר חיובי ומצביע על מודעות פנימית ועל רמת מסוכנות נמוכה. בעבירות מעין אלה, כך נטען, אין מבקשים מעצר; מעבירה קודמת של העורר בנשק עברו 12 שנה; נוכחות העורר בעסק המשפחתי חשובה לפרנסתו, והמדובר בהיתר לשעות העבודה בלבד ובפיקוח.

ו.

באת כוח המדינה טענה כי המדובר בכתב אישום חמור, ויש לאשש את החלטותיהם של שני בתי המשפט שלא לאפשר יציאה לעבודה, כיון שמקום העבודה מצוי במתחם העבירה, ונוכח עברו הפלילי של העורר – כנזכר – בעבירת ירי בשטח מגורים.

ז.

לאחר העיון סבורני כי לעת הזאת אין מקום להיעתר למבוקש. אכן, ב-1997 נדון המבקש לקנס ולהתחייבות להימנע מעבירה בעבירת יריה מנשק חם באיזור מגורים (ב-1997 נדון פעמיים גם על העסקת עובד תושב אזור שלא כדין). ועוד, תסקיר שירות המבחן ציין כי העורר מודה בנידון דידן שפעל בפזיזות וללא שיקול דעת, וגילה מודעות עצמית להתנהגות שיש בה "שליטה עצמית נמוכה" ו"קיום חלקים אימפולסיביים שבאים לביטוי במצבי לחץ". מסופקני אם נוכח היות העורר בקרב משפחתו גם בעולם העסקי, יש חשש ממשי בשלב זה לפרנסתו. יש גם טעם בדברי המדינה, כי המדובר בשיבה לזירת העבירה. ניתן גם להניח שככל שהמדובר במטלות מסוימות בעבודה יכול העורר לעבוד גם מביתו, במחשב וכדומה. בהתאם להתפתחויות בחודשים הקרובים, יוכל העורר לפנות לעיון חוזר, על פי הנסיבות וככל שיהא צורך בכך על פי התפתחות התיק העיקרי. בנתון לכך אינני נעתר לערר.