בש"פ 2545/07 נעים יוסף נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין יחד עם ארבעה אחרים. לכל חמשת הנאשמים מיוחסות עבירות אלה: קשירת קשר לפשע, התפרצות לבית מגורים והחזקת כלי פריצה. לעורר ולשניים נוספים, הם הנאשמים 4 ו-5, מיוחסות אף עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית. לנאשם הראשון מיוחסת אף עבירה של שיבוש מהלכי משפט. אין צורך להידרש לפרטי העובדות בכל הנוגע לעבירות המשותפות לכל החמישה. לגבי עבירות הסמים מדובר בהחזקה של סם מסוג קוקאין, במשקל כולל של כ- 7.5 גרם . כל ארבעת הנאשמים האחרים שוחררו לחלופת מעצר, למעט העורר. בהחלטה האחרונה של בית-המשפט המחוזי, זו מיום 13.3.07, נקבע כי קיים הבדל בין עניינו של העורר לבין האחרים, ובמיוחד בינו לבין הנאשם 5. לפניי נטען מפי הסניגור כי לא קיים הבדל ממשי בין הנאשם 5 לבין העורר, בעוד שהמשיבה טוענת כי בהחלט קיים הבדל המצדיק התייחסות שונה, לעניין המעצר, בין השניים.

2.

אכן, קיים הבדל מסוים בין העורר לבין הנאשם 5. העבר הפלילי של העורר הינו מכביד יותר, במידה מסוימת. השאלה הנשאלת היא, האם ההבדל האמור בין השניים מצדיק שהאחד ישוחרר לחלופת מעצר, בעוד שהעורר יוחזק במעצר. מקובל עלי שטענת האפליה בכל הנוגע לסוגיית המעצר עד תום ההליכים ראויה לבחינה פרטנית בכל מקרה ומקרה, וגם כאשר באה התייחסות שונה לנושא זה של המעצר, אין בכך כדי להכריע את הכף. עם זאת, המקרה הנוכחי בהחלט מעורר תחושה של אי נוחות, ומעבר לכך.

3.

כאן מדובר בנאשמים שהינם צדדים לכתב אישום אחד והם מואשמים בעבירות זהות, כאשר אין הבדל ממשי בהתנהלות הפלילית שלהם. קיימים הבדלים מסוימים בכל הנוגע לעבר הפלילי, אך נראה לי שאותם הבדלים, ובמיוחד בין הנאשם 5 לבין העורר, אין די בהם כדי להסיר משולחן הדיונים את אותה תחושה של אי נוחות שציינתי. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי הוא התלבט לא מעט. אך כאמור, בסופו של דבר הוא החליט שהעורר, בניגוד לאחרים, ייעצר עד תום משפטו.

אני בדעה שונה. ההבדל בין השניים אינו מצדיק התייחסות שונה. אי לכך הנני מקבל את הערר. העניין מוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר יקיים דיון באשר לתנאי השחרור. אני תקווה שהדיון ייערך בשבוע הקרוב.