בש"פ 2547/98 מדינת ישראל נ. חסין עיאדה

1.שלושת המשיבים מואשמים בסידרת מעשי שוד וגניבה של פטישי חציבה. הם נעצרו עד תום הליכי המשפט. לפי כתב-האישום, שהוגש בתאריך 29.7.97, בוצעו מעשי השוד והגניבה באלימות, תוך שימוש בנשק קר, לאחר תכנון מוקדם. לשלושת המשיבים גם הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, ולמשיב 1 הרשעות בעבירות בריחה ממשמורת חוקית. משיב זה גם מרצה היום עונש מאסר בעניין אחר, העומד להסתיים בחודש יולי 1998.

המשיבים קיבלו עליהם את הדין ולא הגישו ערר כנגד ההחלטה לעצרם, אלא שהמשפט לא הסתיים תוך התקופה הקבועה בחוק, תשעה חודשים, והמדינה מבקשת היום להאריך את מעצרם ב90- יום נוספים.

2.משפטם של המשיבים לא התנהל בקצב ראוי, ולמעשה ההליכים אף לא החלו בששת החודשים הראשונים למעצר, ואף משהחלו, התנהלו לאיטם.

אמנם היה קושי אוביקטיבי מסויים, והוא ריבוי הנאשמים באותו כתב-אישום (יחד עם הנאשמים עמדו לדין ארבעה נאשמים נוספים, אחד מהם הודה והורשע ושלושה שוחררו ממעצר בתנאים מגבילים). ואולם, אין קושי אוביקטיבי זה מצדיק התמשכות כה חמורה של ההליכים. בנסיבות אלה, סברתי כי לא יהיה בידי להענות לבקשת המדינה, אם לא ייקבעו מועדים נוספים על-ידי בית-המשפט, ועל-כן הארכתי את תקופת המעצר בשבוע כדי לאפשר למדינה להגיש בקשה לקביעת מועדים נוספים.

3.בית-המשפט המחוזי נענה לבקשה, ומן ההחלטה שלו עצמה עולה הקושי לקבוע תאריך המוסכם על כל הסניגורים ועל התביעה, והמתאים גם ללוח בית-המשפט. עם זאת, נעשה מאמץ רציני ונקבע מספר ניכר של מועדים, אם כי חלקם הוא לאחר תום תקופת ההארכה המבוקשת. אך מובן הוא כי אם המשפט לא יסתיים בתקופת ההארכה, יהיה צורך, אם המדינה תבקש הארכה נוספת, לבחון אם עוצמת השיקולים שביסוד המעצר, הפוחתים עם כל הארכה, עדיין מצדיקה להחזיק את המשיבים במעצר.

4.אשר לבקשה שבפניי, שענינה בהארכת מעצר ראשונה, הגעתי לכלל דעה כי כוחם של השיקולים שהיו ביסוד המעצר לא תש.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הבקשה ומאריכה את מעצרם של המשיבים למשך 83 יום החל מתאריך 5.5.98, או עד למתן פסק-דין, הכול לפי המוקדם.