בש"פ 2554/14 מדינת ישראל נ. שי אזולאי

1.

מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים החל מיום 17.4.2014 או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 35341-07-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי כתב האישום, במהלך הלילה שבין 20.6.2013 ל-21.6.2013 הגיע המשיב לרחבת הבניין בו התגורר ולדיסלב קולסוב ( להלן: המנוח ), שם פגש שני אנשים. בהמשך הצטרף אליהם המנוח. בין המשיב למנוח התפתח עימות מילולי, במהלכו עזב המנוח את הרחבה, נכנס אל הבניין ועלה לכיוון דירתו. בשובו של המנוח לרחבה, זמן קצר לאחר מכן, אחת מידיו הייתה מאחורי גבו. המשיב הבחין בו, עזב בריצה את המקום, נכנס אל בניין מגוריו, הנמצא בסמוך, נטל סכין מטבח ארוכה וחדה מדירתו ושב עימה אל הרחבה. המשיב התקרב במהירות אל עבר המנוח, אשר גבו היה מופנה למשיב, ודקר את המנוח באמצעות הסכין. המנוח התמוטט ונפל. אז רכן מעליו המשיב, המשיך ודקר אותו שלוש דקירות נוספות, ונמלט מהמקום. כתוצאה מדקירות אלו, נקבע מותו של המנוח בבית החולים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 17.7.2013, עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. בתאריך 9.10.2013 הודיע בא כוח המשיב כי הוא מסכים למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, ובית המשפט הורה על כך.

שמיעת הראיות בתיק העיקרי טרם החלה. הדיון בתיק העיקרי נדחה מספר פעמים, תחילה לבקשת בא כוח המשיב לצורך הכנת חוות דעת נגדית, ולאחר מכן לצרכי הידברות ולמיצוי המשא ומתן בין הצדדים. ביום 25.2.2014 בא כוח המשיב הגיש הודעת כפירה בכתב האישום וביקש לקבוע את התיק לשמיעת ראיות. בית המשפט קבע חמישה מועדים לשמיעת הראיות החל מיום 3.9.2014 ועד ליום 5.11.2014. כמו כן נקבע מועד לדיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 ליום 9.7.2014.

3.

בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי נשקפת מהמשיב מסוכנות רבה לנוכח המעשים החמורים המיוחסים לו. כמו כן, טוענת המבקשת כי הימלטותו של המשיב מהרחבה מעלה חשש סביר לשיבוש הליכי משפט והתחמקות מדין. בא כוח המשיב הסכים כי הדיון נדחה בשל ניסיון להגיע להסדר, ברם העניין לא יצא אל הפועל לאחר שהפרקליטות התייעצה עם משפחת המנוח. עוד מודגש שלא קבועים מועדים לשמיעת ראיות בתקופת הארכת המעצר המבוקשת של תשעים הימים.

4.

שני השיקולים שיש לשקול לצורך בחינת בקשה להארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים הם מסוכנותו של הנאשם וקצב התקדמות המשפט בעניינו. השיקול הראשון מתמקד באינטרס הציבורי, ואילו השני מתמקד בזכויות הנאשם המצוי במעצר, והנהנה מחזקת החפות, כי משפטו יסתיים בהקדם. באשר למסוכנות הלכאורית של המשיב, חומרת עבירת הרצח מדברת בעד עצמה, ונגזרת ממנה מסוכנות ברורה ובעלת עוצמה גבוהה. נסיבות ביצוע העבירה בעניינו של המשיב כפי שהן מתוארות בכתב האישום אף מצביעות על רמת מסוכנות גבוהה במיוחד: ביצוע הרצח על רקע ויכוח מילולי קל, בחירתו של המשיב לשוב לרחבה מצויד בסכין לאחר שכבר נכנס לדירתו, מספר הדקירות, והמשך מעשיו לאחר שהמנוח צנח אל הקרקע.

באשר לקצב התקדמות המשפט של המשיב המצב רחוק מלהיות אידיאלי. אכן, לא ניתן להתעלם מהגורמים שהביאו לעיכוב עד כה. בא כוחו של המשיב הוא שביקש לקבוע את התיק לדיון לאחר הפגרה, ולאחר מכן ביקש שתי דחיות נוספות ללימוד חוות הדעת שהוגשו בתיק ולצורך הכנת חוות דעת נגדית. כמו כן, מיצוי הליך ההידברות בין הצדדים, אשר הוביל לעיכובים נוספים, נערך על דעתו של הסנגור. במסגרת זו על הסנגור אשר הסכים לדחיות לקחת בחשבון שכל הסדר בעבירה מעין זו כפוף לשמיעת עמדתה של משפחת המנוח. התביעה אינה חייבת לקבל את עמדת המשפחה, אך לעתים יכולה היא להשפיע על החלטתה הסופית של המדינה האם להגיע להסדר או אם לאו. זוהי זכותה של המשפחה, וברי כי אין לשחרר את המשיב בנסיבות העניין אך ורק בשל כך שהסדר הטיעון לא יצא אל הפועל.

עם זאת, בחינת בקשה מעין זו תלויה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. בענייננו עולה כי כבר בתאריך 25.2.2014 התברר כי הניסיון להגיע להסדר לא צלח. במצב זה, אין לקבל תוצאה לפיה הליך שמיעת הראיות יתחיל למעלה מחצי שנה לאחר כישלון הניסיון להגיע להסדר, וכאשר כתב האישום הוגש בתאריך 17.7.2013. התובע הבהיר כי בית המשפט המחוזי, או מקצת משופטיו, אמור לצאת לשבתון לתקופה של חודש. גם בהתחשב בכך, נראה כי קצב התקדמות המשפט אינו מעניק את המשקל הראוי לזכויות הנאשם.

כאמור, נקבע דיון מקדמי לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי לתאריך 9.7.2014. שוחחתי עם הצדדים, ואלו הסכימו כי עד לחודש לפני מועד הדיון האמור הם יפגשו ויגיעו להסכמות ככל שניתן בדבר המוצגים שניתן להגיש, ומבין עדי התביעה אלו יש לזמן להעיד ואלו אין צורך בהעדתם. בכפוף לאמור, ובהעדר כל תאריך לדיון בתקופה הקרובה, הנני מורה כי בתאריך הנקוב – או כל תאריך אחר במהלך תקופת המעצר המבוקשת של תשעים הימים – יחל בית המשפט בשמיעת עדי התביעה. ניתן להניח, והצדדים לא הכחישו זאת, כי יהיה צורך בשמיעת חלק מעדי התביעה. תוצאה זו של תחילת שמיעת הראיות נותנת ביטוי לכוונת המחוקק מצד אחד, תוך התחשבות באילוצים הניהוליים של בית המשפט מצד שני.

5.

בכפוף לאמור, לרבות תחילת שמיעת הראיות בתקופת המעצר הקרובה, הנני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מתאריך 17.4.2014, או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 35341-07-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.