בש"פ 2556/12 דב לפידות נ. מדינת ישראל

1.

העורר הואשם בבית המשפט המחוזי בנצרת במעשה סדום בנסיבות מחמירות, במעשה סדום תוך גרימת חבלה והתעללות, במעשים מגונים בנסיבות אינוס, במעשים מגונים תוך גרימת חבלה והתעללות, בתקיפת קטין על-ידי אחראי, בהתעללות בקטין על-ידי אחראי, בתקיפה, באיומים, בכליאת שווא, כל העבירות הללו במקרים רבים; וכן גם בשיבוש מהלכי משפט.

2.

על פי כתב האישום, במשך למעלה משנה, ניצל העורר את תפקידו כמדריך לילה בפנימיה, על מנת להתעלל שם בקטין פעם אחר פעם, מעשים חולניים ואכזריים, אלימות פיזית ואלימות מינית. העורר שפך מים על הקטין, היכה אותו באגרופים, בדחיפות ובבעיטות, החדיר את איבר מינו אל פי הטבעת של הקטין, אל פיו, נישק אותו, אילץ אותו לבלוע את זרעו, לשפשף את איבר מינו. שוב ושוב עשה כן העורר, לפי המיוחס לו בכתב האישום, חרף התנגדותו של הקטין, בכיו, ונסיונותיו להימלט. גם כשתש כוחו של הקטין, כשדם זב מאיבר מינו, המשיך העורר להתעלל בו בלי רחמים, איים עליו לבל יספר לאיש על הקורות אותו. לעיתים שידל אותו בכסף. לא אחת העיר העורר את הקטין משנתו באמצעות שפיכת מים קרים או חמים על פניו. פעם אחרת העירוֹ בדקירת מחט בכף ידו של הקטין ובסיבובה כשהיא נעוצה בכף היד. דברים קשים ונוראים עד מאד, אשר פסקו רק לאחר שאב הבית בפנימיה מצא את הקטין כשהוא שוכב על המדרגות, ריח רע נודף ממנו, ובעקבות הפצרות סיפר בחשש על הקורות אותו עם העורר, כשהוא מתחנן שלא לחשוף את הדברים. עוד באותו יום התבקש העורר לעזוב את הפנימיה, כעבור ימים אחדים טס לחו"ל, והסתתר שם עד לחזרתו ארצה ביום 1.1.2012.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בבית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא דוד חשין) לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילה למעצר. בית המשפט סקר בהחלטתו את העובדות, את תמצית הטענות מזה ומזה, ובעיקר את תסקיר שירות המבחן שלא ראה להמליץ על שחרורו של המשיב מן המעצר. בית המשפט בא לכלל דעה כי לאור המסכת החמורה, הקשה והממושכת, ביחד עם עמדת שירות המבחן כי אין ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב גם בפיקוחם של ערבים ראויים, יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. מכאן הערר.

4.

ב"כ העורר טענה כי ביקשה מבית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי מן המשמורנים המוצעים ולהימנע מהזמנת תסקיר מעצר, כי ציפתה לכך ששירות המבחן ימנע ממתן המלצה לשחרור לחלופת מעצר. עוד טוענת ב"כ העורר כי שתיקתו של העורר בחקירה אינה צריכה להיזקף לחובתו לעניין המעצר, כי ביקש למסור את גרסתו בבית המשפט ולא במשטרה. עיקר טענת ב"כ העורר היא כי הוצעו חמישה משמורנים מכובדים ואחראים, ואֵלו מסוגלים למלאכת הפיקוח על העורר ב'מעצר בית', באופן שמאיין במידה רבה את מסוכנותו. לדבריה, התסקיר אינו שלילי, אך לוקה בכך שקצין המבחן 'הרשיע' את העורר בטרם משפט, ותִייג אותו כעבריין מין.

5.

אכן, ערבים ראויים הציע העורר. הסבא והסבתא, ההורים והדודה. כולם ביטאו רצון להתגייס למלאכת הפיקוח כשהם מוּדעים למידת האחריות שהם לוקחים על עצמם. כך נקבע בתסקיר, וזו גם הייתה נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי. דא עקא, שבשיקלול הנסיבות כולן, נותרת מסוכנות ברמה שמחייבת מעצר. התנהלותו של העורר בתחום המיני, נטייתו לעיסוק מוגבר ומוסתר במין, חוסר יכולתו להפעיל מנגנון שליטה פנימי בעת חשיפה למצבים מיניים, כל אלה יכולים לגרום לפעולה באופן בלתי נשלט. זו העמדה המקצועית של שרות המבחן, ועל פני הדברים אין סיבה שלא לקבלהּ. אכן, חוסר יכולתו של העורר לשלוט בדחפיו המיניים הוא בעוכריו, וכאן, לכאורה – במחלתו – נעוצה מסוכנותו. החשש מפני הישנות התנהגויות מיניות פוגעות עתידיות, מחייב את מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

6.

החלטתי אפוא לדחות הערר.

יש לעשות כל מאמץ על מנת לשלב את העורר בתוכנית טיפולית בבית המעצר, מבלי שיהא בכך כדי לפגוע בכלכול הגנתו במשפט.