בש"פ 2558/00 אשרף אחמד נ. מדינת ישראל

כתב האישום מייחס לעורר מעשה שוד מזויין בחבורה. ביום 20.3.2000, פגש העורר את שותפו לעבירה, הנאשם האחר בתיק זה, כשהוא מוביל את שני הקטינים המתלוננים למקום מבודד בסמוך לחומות העיר העתיקה בירושלים. העורר הצטרף לנאשם האחר והשניים דרשו מן המתלוננים שיתנו בידם את כספם. הנאשם האחר ערך חיפוש בבגדיהם של המתלוננים ומצא שם טלפון סלולרי. הוא דרש מן הבעלים של המכשיר שימסור לידיו את הטלפון, ואז שלף העורר סכין בצורה מאיימת. בשלב זה נטלו השניים את הטלפון מן הקורבן לאחר שהאחר הכה את המתלונן בגופו.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו בשל שקמה עילה למעצרו ובשל מסוכנותו הרבה. בית המשפט מצא כי אין מקום לבחור בחלופה למעצר מן הטעם שלעורר הרשעות קודמות, תלוי ועומד נגדו תיק נוסף בעבירה של שוד, והוא ביצע את העבירה הנוכחית בתום חקירתו אודות מעשה העבירה הקודם.

כנגד החלטה זו משיג העורר. לדעתו אין די בראיות המצויות בחזקת התביעה כדי להוכיח, ולו לכאורה, את אשמתו. הוא מציין כי העורר זוהה ב"מסדר תמונות" ולא במסדר חי וכי משקלו של הזיהוי הזה פחות. לטענתו, לא היה מקום להורות על מעצרו בהתחשב בעובדה שחלקו במעשה השוד היה קטן יחסית.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בידי התביעה ראיות לכאורה לאשמתו. האלימות שהופעלה כלפי המתלוננים היתה חמורה. העורר הוא שנשא בסכין ששימש למעשה השוד. בעברו הרשעות בגין עבירות אלימות, ואת המעשה נשוא האישום ביצע בשעה שנתקיימו נגד הליכי חקירה בחשד שנטל חלק במעשה שוד אחר.

דין הבקשה להידחות, איפוא. בנסיבות העניין, ניתן להניח כי משפטו של העורר יתקיים במהירות. העורר יהיה רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי, בבקשה לעיון מחודש בהחלטת המעצר, אם יתמשכו ההליכים המשפטיים זמן רב.