פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
2559/98
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
העורר
:
גלאל פארס
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה
מיום 13.4.98 בתיק ב"ש 1254/98
שניתנה
על-ידי כבוד השופט לינדנשטראוס
בשם
העורר: עו"ד אהוד בן יהודה
בשם
המשיבה: עו"ד נעמי גרנות
החלטה
בערר זה לא מצאתי ממש ועל-כן גם לא ביקשתי תשובה.
העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות על-פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973- וכן בקשירת קשר לפשע. לפי כתב-האישום, ביקש העורר מעאיד מחאמיד לנסוע לחיפה כדי לקבל חבילה ובה סם מסוכן מסוג הירואין ולהביא את הסם לעיר מגוריו באילת.
עאיד נתפס ובמעילו התגלה הסם שקיבל, כשהוא מחולק ל37- חבילות קטנות שמשקלן הכולל 264.0528 גרם.
לבקשת המדינה, העורר נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות למעצר.
בערר שהוגש על החלטה זו נטען כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה בעוצמה המספקת למעצר.
ברם, במהלך טעונו, לאור הערת בית-המשפט, חזר בו בא-כוח העורר, עורך-הדין בן-יהודה, מטענה זו, ומיקד את הערר בבקשה לקביעת חלופת מעצר בהתחשב בגילו הצעיר של העורר, רקעו המשפחתי ועברו הנקי.
עבירות סמים מקימות חזקת מסוכנות, שכל עוד לא הופרכה, מהווה גורם חשוב כנגד קביעת חלופת מעצר. במקרה שלפנינו, כנגד נסיבותיו האישיות, לרבות עברו הנקי של העורר, עומדת הכמות הגדולה של הסם שבהחזקתו הוא מואשם. חלוקת הסמים לשקיות קטנות גם היא מצביעה על כוונה להפיץ אותם. אם נוסיף על כך שמדובר במסוכן שבסמים, הירואין, הרי נראה לי כי אין הצדקה להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.
הערר נדחה.
ניתנה היום, א' באייר תשנ"ח
(27.4.98).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98025590.
L02