בש"פ 2562/11 גמאל אלחמידי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ד' מגד) אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

העורר (נאשם 3 בכתב האישום), יליד 1983, עומד לדין יחד עם אליאל עזמה ועומרי שכן טוב (להלן: עזמה ו- שכן טוב וכולם ביחד: הנאשמים ) בעבירות שעיקרן סחר בסם מסוכן. על פי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, בין החודשים יוני 2010 עד פברואר 2011 שימש ש.א כסוכן משטרה חסוי (להלן: הסוכן ) ופעל בהנחיית מפעיליו ממשטרת ישראל.

כתב האישום הוגש ביום 4.3.2011 ושני האישומים הראשונים שבו מופנים נגד עזמה. האישום השלישי לעומת זאת מופנה נגד שלושת הנאשמים ובהם העורר והוא מייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר בסמים והחזקה שלא לשימוש עצמי. על פי הנטען באישום זה, לאחר משא ומתן בין עזמה ושכן טוב לבין הסוכן לרכישת סם מסוכן מסוג קוקאין במסגרתו שילם הסוכן מקדמה בסך 2,000 ש"ח לשכן טוב על חשבון העסקה, הגיע הסוכן ביום 14.1.2011 לביתו של שכן טוב באשקלון. לאחר 20 דקות הצטרף אליהם גם עזמה וסוכם בין הצדדים כי הסוכן יקנה מהם 200 גרם סם מסוג קוקאין, ישלם להם בזמן העסקה 33,000 ש"ח ולאחר מספר ימים ישלם סכום נוסף בסך 33,000 ש"ח. עזמה שוחח בטלפון עם העורר ולאחר שסיים את השיחה אמר לסוכן שהעורר ממתין להם עם הסם בתחנת הדלק "פז" בצומת אשקלון בכביש מספר 4. הסוכן מסר לשכן טוב 31,000 ש"ח ועזב את המקום. בהמשך, התקשר לסוכן אדם שזהותו אינה ידועה למשיבה וביקש לפגוש אותו בצומת ניצנים בכביש 4 לצורך ביצוע העסקה. הסוכן הגיע לצומת ועצר את רכבו בסמוך לרכב טויוטה לנדקרוזר (להלן: הטויוטה ) בו ישב העורר במושב הנהג ולצידו אדם שזהותו אינה ידועה למשיבה. העורר יצא מהטויוטה תוך שהוא מכסה את ראשו בכובע חולצתו, על מנת להקשות על זיהויו, נכנס לרכב של הסוכן והוציא מחולצתו שקית שחורה עטופה בנייר טואלט ובה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 199.68 גרם והניח אותה על ידית כסא הנהג. הסוכן לקח את השקית והעורר יצא מרכבו ועזב את המקום. בהתאם לסיכום, שילם הסוכן בהמשך לשכן טוב את יתרת הסכום בסך 33,000 ש"ח. כתב האישום תוקן ביום 14.3.2011 וייחס לעורר גם עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח ונהיגה בזמן פסילה שכן על פי הנטען, לעורר לא היה מעולם רישיון נהיגה ובית המשפט לתעבורה אף פסל את העורר ביום 19.9.2006 מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 5 שנים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של הנאשמים ובהחלטתו מיום 23.3.2011, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית המשפט ציין כי בא כוח העורר אינו חולק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית וכל שטען הוא לאכיפה בררנית. בהקשר זה ציין בית המשפט כי טענה זו תידון בתיק העיקרי ולא בשלב זה העוסק במעצר. בית המשפט הוסיף וקבע כי מעיון בחומר החקירה עולה שקיימת תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר ובכלל זה: הודעת הסוכן מיום 14.1.2011 בו תיאר את המפגש ביניהם. על פי תיאורו יצא בחור צעיר מהטויוטה עם קפוצ'ון לראשו, ניגש לרכב, התיישב לצידו והוציא שקית שחורה עטופה בנייר טואלט ושם אותה על משענת היד. אירוע זה אף צולם ותועד בתקליטור; דו"ח פגישה שנערך על ידי השוטר רחמים בשארי (להלן: בשארי ) בו צוין כי בעקבות שיחת טלפון שקיבל הסוכן, הוא נסע לצומת ניצנים והשוטרים בשארי ואורן בוחניק (להלן: בוחניק ) נסעו בעקבותיו, ובצומת הם הבחינו בטויוטה ממנה ירד הנהג ונכנס לרכב בו חיכה הסוכן ואחרי כמה שניות עזב את המקום; דו"ח דומה שערכו השוטרים אורן בוחניק ורומן פירמן; דו"ח צפייה וזיהוי בתקליטור מיום 20.2.2011 בו ציין השוטר יוסי סלע כי בסרטון המתעד את האירוע נשוא הערר הוא רואה את העורר המוכר לו מפעילות קודמת, יורד מהטויוטה, נכנס לרכב של הסוכן ולאחר כמה שניות חוזר לרכבו; הודעת העורר מיום 23.2.2011 בה הוא מאשר שרכב הטויוטה שנצפה באירוע נמצא אצלו רוב הזמן, אף שהוא שייך לג'אמל משבט טראבין (להלן:

ג'אמל ). בית המשפט הוסיף וציין בהקשר זה כי אין חולק שהעורר נהג בטויוטה למרות שאין לו רישיון נהיגה והוא אף הפנה לגיליון הרשעות תעבורה מכביד של העורר הכולל מספר עבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. עם זאת צוין כי במהלך החקירה, בעת שהעורר צפה בסרטון, הגיב "זה לא אני, יכול להיות שזה דומה לי".

3.

בית המשפט הוסיף וקבע כי עבירות הסמים המיוחסות לעורר, יוצרות חזקת מסוכנות סטטוטורית המבוססת על ניסיון החיים המלמד כי קשה לתת אמון בסוחרי סמים שלא ישובו לסורם גם בתנאים של מעצר בית. על רקע זה, כך צוין, השתרשה ההלכה לפיה יימנע בית המשפט בדרך כלל מלהורות על שחרורם של נאשמים בעבירות של סחר בסמים לחלופת מעצר, פרט למקרים חריגים. עוד ציין בית המשפט כי יש לעורר הרשעות קודמות בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית, גניבת רכב, תקיפת שוטר, איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. בנסיבות אלו, כך נקבע, ונוכח מהות העבירות והעבר הפלילי אין ליתן אמון בעורר ואין להורות על חלופת מעצר בעניינו.

4.

העורר טוען כי בית המשפט שגה בהתעלמו מהחקירה הרשלנית שנוהלה בעניינו. בהקשר זה טוען העורר כי למרות שלטענת המשיבה העורר זוהה על ידי השוטר יוסי סלע (להלן: סלע ), לאחר צפייה בקלטת הווידיאו שבה צולמה העברת הסם נשוא הערר, הרי שהעורר בחקירתו אמר שהוא כלל אינו מכיר את השוטר סלע וזאת בלא שידע על ההקשר בו נשאלה השאלה. עוד טוען העורר כי ביום 20.2.2011 לאחר צפייה בקלטת הווידיאו הנ"ל, השוטר ליאור לוי (להלן: השוטר ליאור ) זיהה אדם בשם רפע אבו כף (להלן: רפע ) כאדם היושב ליד הנהג בטויוטה וזאת על סמך היכרות מוקדמת עם רפע שכללה חיפושים בביתו של הנ"ל. ביום 21.2.2011, כך צוין, הוצאו צווי חיפוש נגד העורר ורפע וביום 23.2.2011 שניהם נעצרו, אך ביום 28.2.2011 רפע שוחרר ולגביו ציינה המדינה שאין די בזיהויו על ידי השוטר ליאור כדי ללמד על נוכחותו בטויוטה. לכן לא הוגש נגדו כתב אישום. העורר מלין על כך שהמשיבה נהגה אחרת בכל הנוגע אליו והגישה נגדו כתב אישום למרות שגם אותו כמו את רפע זיהה שוטר שצפה בקלטת האירוע. אשר לכך שרכב הטויוטה נתפס ברשותו של העורר בעת מעצרו, צוינו דבריו של העורר בחקירתו לפיהם הטויוטה בה הוא נוהג שייכת לג'אמל וכן כי "כל העולם ואשתו" לוקחים ממנו את הרכב. העורר מדגיש בהקשר זה כי הטויוטה לא נמצאה ליד ביתו בסמוך למועד מסירת הסם אלא כחודש וחצי לאחר מכן, בעת שנעצר.

5.

עוד טוען העורר כי מחומר החקירה עולה שאחיו עפנאן אלחמידי (להלן: עפנאן ) הגיע במועד אחר ברכב אחר השייך לעורר מסוג הונדה, ירד מדלת הנהג והעביר לסוכן סם מסוג קוקאין במשקל של 96.53 גרם . משכך, יתכן לטענת העורר שגם באירוע זה מי שנהג ברכבו הוא אחיו. העורר מוסיף וטוען כי בית המשפט שגה בהתעלמו מכך שלא נעשה זיהוי תמונות או זיהוי חי שלו על ידי הסוכן ואף לא עימות, אף שהעורר אינו מתנגד לכך. עוד טוען העורר כי טביעות האצבע היחידות שנמצאו על השקית שהכילה את הסם הינן של הסוכן עצמו והוא מוסיף וטוען כי בית המשפט התעלם מנתוני התקשורת שנאספו בתיק המלמדים כי בעת שהסוכן יצא כדי לפגוש את מעביר הסם, הוא קיבל שיחה מטלפון שמספרו 057-7210912 ואדם בעל מבטא ערבי ביקש ממנו להתקדם לרמזור שאחרי צומת ניצנים. מבדיקת המשטרה הסתבר שהבעלים של הטלפון הנ"ל הוא אדם בשם אבי סלע המכיר את נאשמים 1-2 ואף נפגש איתם מדי פעם. לעומתו, כך צוין, העורר מכחיש כל היכרות עמם. העורר מוסיף וטוען כי מהודעת אבי סלע עולה שהמשתמשים היחידים באותו מכשיר טלפון הם: הוא עצמו, חברתו, אחיו ואחותו ונוכח כל האמור טוען העורר לאכיפה בררנית בכך שבניגוד לו אבי סלע, רפע אבו כף ועפנאן אלחמידי לא הועמדו לדין בגין האירוע וממילא לא נעצרו.

המשיבה מצידה טענה כי ניתן לזהות באופן ברור את העורר בסרטון בו תועד האירוע וכי השוטרים נחמיה ששון ויוסי סלע אף זיהו אותו בסרטון האמור. עוד ציינה המשיבה כי הסוכן הפליל מספר רב של אנשים, ולדבריה הסיבה שבמקרה של העורר לא נעשה מסדר זיהוי היא ככל הנראה משום

שהסרטון היה ברור. אשר לטענת אכיפה בררנית, טענה המשיבה כי נגד האחרים לא היו די ראיות להעמידם לדין.

6.

דין הערר להידחות. כידוע, בבקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים נדרש בית המשפט לבחון האם יש סיכוי סביר להרשעה על פי חומר הראיות לכאורה שמצוי בידי התביעה (ראו בש"פ 352/11 ברי נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (טרם פורסם, 25.1.2011). בשלב זה, בית המשפט אינו נדרש לשאלת מהימנות העדים או למשקלן של הראיות אלא אם כן מדובר בפרכות ברורות וגלויות לעין (ראו בש"פ 2457/11 אבידרור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.4.2011). במקרה דנן, ולאחר עיון בתשתית הראייתית הלכאורית שהונחה בפניי, שוכנעתי כי תשתית זו מבססת סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

הטענה העיקרית שמעלה העורר לעניין הראיות היא לטעות בזיהויו ולדבריו הוא אינו האדם הנראה בסרטון יוצא מהטויוטה ומעביר את הסם לסוכן. אולם חומר הראיות, לכאורה, מלמד אחרת. הסרטון בו מתועד האירוע צולם באיכות טובה מאד, באור יום וניתן להבחין בנהג הטויוטה בבירור. ראיתי את העורר בדיון שהתקיים בפניי ביום 14.4.2011, ולאחר שצפיתי בסרטון, נראה לכאורה ובלא לקבוע מסמרות בדבר, כי מדובר בעורר. זאת ועוד. על פי דו"ח צפייה בתקליטור מיום 20.2.2011, זיהה השוטר יוסי סלע את העורר בסרטון האמור וציין כי הוא מכיר אותו מעבודתו כשוטר ואף ערך חיפושים בביתו. בנוסף, בדו"ח "צפייה סרטון צומת ניצנים 14.1.2011" מיום 28.2.2011 זיהה גם השוטר נחמיה ששון את העורר כמי שיוצא ממושב הנהג של הטויוטה בציינו כי הוא מכיר את העורר מעבודתו במשטרה בתחנת עיירות, וכי כחודש קודם לכן פגש אותו בתחנת המשטרה.

בהודעת העורר במשטרה מיום 23.2.2011 הוא הודה כי רכב הטויוטה שמספרו 90-174-56 שנתפס באותו היום ליד ביתו, נמצא רוב הזמן אצלו למרות שהוא שייך לג'אמל. משהוצג בפניו הסרטון בו צולם לכאורה ברכב טען אמנם "אני לא מזהה את המספר, גם אם זה האוטו לא אני הייתי באוטו" אך הראיות לכאורה מלמדות כי מדובר באותו הרכב ובאותו מספר זיהוי. אכן, לא מן הנמנע הוא שהיה מקום לערוך לסוכן מסדר זיהוי, אך צדק בית משפט קמא בקובעו כי למרות שמסדר כזה לא נערך, הראיות לכאורה הקיימות בתיק מקימות תשתית ראייתית לכאורית לביסוס כתב האישום שהוגש נגד העורר.

אשר לטענת העורר בדבר אכיפה בררנית מקובלת עלי עמדת המשיבה כי יש להבחין בין העורר לבין אחרים וכי הסיבה לכך שלא הוגשו כתבי אישום נגד האחרים נעוצה בהיעדר תשתית ראייתית לכאורית מספקת לגביהם.

בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, הערר נדחה.