בש"פ 2565/01 מדינת ישראל נ. גלעד קובי

המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים בשלוש עבירות אלו: מעשים מגונים בקטינה, מעשים מגונים בכוח בקטינה ואינוס. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אך בית-משפט קמא סירב להיעתר לבקשה והורה על שחרורו בערובה בתנאים אלה ואחרים, ביניהם התנאי של "מעצר בית" בבית הוריו בלוד. להשלמה ייאמר כי מקום מגוריו של המשיב הוא בירושלים.

על החלטה זו הערר שלפניי, ובקשת המדינה היא כי אורה והמשיב ייעצר עד תום ההליכים במשפטו.

על-פי האמור בכתב האישום, עשה המשיב את המעשים המיוחסים לו בילדה שהייתה כבת שמונה עד שמונה וחצי. הילדה נזדמנה לדירה שבה התגורר המשיב בעת שחיפשה ידידה מבוגרת שגרה באותה דירה קודם לכן. המשיב, אשר התגורר באותה דירה במקום אותה ידידה, עשה בדרכי עורמה ופיתה את הילדה כי תתקלח עמו כשהשניים עירומים. תוך כדי אותה מקלחת עשה המשיב בילדה את המעשים המגונים המיוחסים לו. פעם אחרת עשה המשיב מעשה מגונה אחר בילדה, ועוד פעם אחרת אנס אותה באצבעו.

בית-משפט קמא קבע כי יש ליתן אמון בדברי הילדה, הואיל וחוקרת הילדים הביעה דעתה כי הקטנה אכן מהימנה היא. כן הוסיף בית-משפט קמא וקבע, כי לעת הזו ניתן להסתפק אף בשקרי המשיב - שקרים שלכאורה - כסיוע הנדרש לדברי הילדה. ואולם לאחר אומרו דברים אלה, מוצאים אנו את בית-משפט קמא כי "חומר הראיות על פניו אינו נטול קשיים - בעיקר בשל הודעת אם הקטינה שתיארה אותה כמי שנוהגת לפנטז". כן הסתמך בית-משפט קמא על דברי האם, כי שמעה מפי הפסיכולוגית שטיפלה בקטינה שנה קודם לכן - בעת היות הילדה כבת שבע עד שבע וחצי - שהילדה "מדברת על סקס". על כל אלה אמר בית-משפט קמא כי "יש בקשיים כדי להוסיף על השיקולים המצדיקים חלופת מעצר". בסיכום דבריו אמר בית המשפט קמא כי מעשי המשיב על פי חומר הראיות "מגלים את מסוכנותו", ואולם "נסיבות המקרה מאפשרות העדפת חלופה".

בטיעון על-פה לפניי טענו באי-כוח בעלי-הדין לכאן ולכאן, שעה שבא-כוח המשיב משעין עצמו בכל כובד על נושא הראיות לכאורה שנאספו אל תיק המשטרה. לדברי בא-כוח המשיב "יש בעיות של ראיות" וממילא יש לשקול הורייה על חלופת מעצר. לעניין זה הדגיש עו"ד רובינשטיין, כי המשיב הוא "אדם נורמטיבי", וכי גם אם נקבל את כל דברי הילדה כולם, גם אז יהיה זה נכון כי אאשר את החלטתו של בית-משפט קמא ואורה אף אני על חלופת מעצר. בא-כוח המדינה, עו"ד לינדר, השיב לטיעוניו של עו"ד רובינשטיין - לאמיתם של דברים, מבחינה כרונולוגית היה זה עו"ד רובינשטיין שהשיב לטיעוני עו"ד לינדר - ובמהלך טיעונו הפציר בי שוב ושוב כי לא אכריע אך על פי הראיות בכתב שנאספו אל תיק המשטרה, אלא אוסיף ואצפה בקלטת של חקירת הילדה בידי חוקרת הנוער, הגב' יסמין אבירן. למותר לומר כי לא יכולתי לעמוד בפני הפצרותיו אלו של עו"ד לינדר, ואכן צפיתי בשתי הקלטות שהומצאו לי, למתחילה ועד סוף.

אני מודה לעו"ד לינדר על כי דרש ממני בתוקף שאצפה בקלטות החקירה. אם יש משמעות כלשהי לאמירה כי טוב מראה עיניים מהלוך נפש, משמעות זו תימלא בתוכן בענייננו. צפיתי בשתי הקלטות, ואין ולו ספק קל בליבי כי הילדה דיברה אמת וסיפרה על אירועים אמיתיים שאירעו לה. לא מן הטלוויזיה, ולא מכל מקום אחר, שאבה הילדה את תיאורי-המין בדבריה לחוקרת הנוער. מחוויותיה-שלה סיפרה. יכולתי להוסיף לתת סימנים בדברים, אך לא אוסיף, שמא אזיק להגנתו של המשיב במשפטו. אסתפק אפוא באומרי כי אין לי שמץ-פקפוק בדבריה של הילדה. לא פנטזיה הוליכה את הילדה בתיאוריה אלא אירועים שאירעו לה.

משצפיתי בקלטות שלחקירה, שאלתי את עצמי מדוע זה שכה איחרנו בהקלטת חקירות של קטינים, ומדוע זה שהקלטות אלה לא נעשו כבר לפני שנים. אולם משהוחל בהקלטות, אין לי אלא לקוות כי לא תיעשה חקירת ילדים אלא בהקלטות. על דרך זה יוכל בית משפט לשפוט (גם) למראה עיניו - כפי ששופט הוא (גם) למראה עיניו כל עד המופיע לפניו - וכך נקרב עדויות מפיהם של קטינים לעדויות מפיהם של בגירים.

אוסיף בדרך אגב, כי לדעתי אין מקום לדרוש הוכחתו של סיוע בשלב זה של ההליכים, הגם שנאשם בעבירה בגופו של קטין אשר אינו מעיד בבית-משפט לא יורשע אלא בצירוף סיוע; והוא כדבר סעיף 11 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו - 1955.

משנתקיים התנאי של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, קמה מאליה עילת מעצר באשר למסוכנותו של המשיב לביטחונן של ילדות קטנות, והוא כהוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. אכן, אדם העושה בילדה כבת שמונה וחצי מעשים כמעשי הנאשם, מוכיח עצמו כאדם מסוכן לילדות קטנות. נוסיף ונזכיר כי המשיב לא הכיר את הילדה כלל - והילדה לא הכירה אותו - עובר לפגישה הראשונה ביניהם, שעה שהילדה חיפשה את ידידתה. המסקנה הנדרשת מכאן היא, כי המשיב מסוכן לילדות קטנות. אמנם כן: לאחר אותם מעשים שעשה בגופה של הילדה התיידד המשיב עם אחותה הגדולה, ואולם כל זה היה לאחר מעשה ולא לפני מעשה.

בנסיבות אלו שתיארתי למעלה אין אף מקום לחלופת מעצר, והדברים מדברים בעדם.

סוף דבר: אני מחליט לקבל את הערר, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

היום, ח' ניסן התשס"א (01.04.01)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו

בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

01025650. G02

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444