בש"פ 2565/10 אילן סויסה נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, שדחה ערר על החלטה של בית משפט השלום, שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. לגישת בית המשפט המחוזי הנכבד, ההחלטה בדבר מעצרו של העורר לא ניתנה במסגרת בקשה בדבר מעצר עד סיום ההליכים, או במסגרת בקשה לעיון חוזר אלא במסגרת התיק הפלילי (לאחר הרשעה ובטרם גזר דין), ובמסגרת שיקולי בית המשפט לעניין הענישה.

2.

בא כוח העורר מציג במסגרת הערר שבפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר שחרור לחלופת מעצר, שהוגשה על ידי המדינה בערכאה הדיונית וטוען כי החזרתו של העורר למעצר עד תום ההליכים בא בעקבות אותה בקשה לעיון חוזר ומכאן שקיימת לעורר זכות להגיש ערר. בא כוח המדינה, לאחר שעיינה בבקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המדינה – הסכימה בהגינותה לטיעון זה, ולפיכך ראוי שאדרש לעיצומם של דברים.

3.

לגופו של עניין, יש מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות שבהן עזב העורר את "הקהילה הטיפולית זוהרים". העורר טוען כי הודח מהקהילה לאחר שסירב לעבוד ואולם סירובו זה נשען, לשיטתו, על העובדה שניתנה לו הוראה רפואית שלא לעשות עבודה כלשהי במשך 4 ימים בשל בעיה רפואית שהתגלתה אצלו. הוא הציג אישור רפואי המאשר לכאורה את בעייתו הרפואית הנטענת. לעומת זאת, המשיבה טוענת כי מדובר היה בהפרת משמעת, או בהתנהלות לא ראויה מצד העורר, והוא עשה דין לעצמו כאשר לא התייצב מיידית במשטרה, לאחר שהוצא מהקהילה הטיפולית. לגישתה הדבר התחייב מתנאי שחרורו של העורר לקהילה הטיפולית והוא לא נהג בהתאם, אלא הלך במישרין ועל דעת עצמו – להתאשפז בגוף אחר והוא "אשפוזית אשדוד". מדובר איפוא במחלוקת עובדתית לגבי השאלה מהי הסיבה שהניעה את העורר שלא לעמוד בתנאי הצו המקורי ששלח אותו ל"קהילה הטיפולית זוהרים".

4.

הסוגיה הנ"ל, שיש לה היבטים עובדתיים ומשפטיים כאחד – איננה ניתנת לבירור בפני בשלב זה, ולכן הוסכם על ידי באי כוח הצדדים כי היא תתברר בפני הערכאה הדיונית, בצד הדיון שהועד לטיעונים לעונש ונקבע לתאריך 27.4.2010.

5.

בכפוף להסכמות הנ"ל שבפיסקה 4 שלעיל, אותן אני מאמץ – העורר ימשיך לשהות במעצר.