בש"פ 2566/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום.

2.

המשיב הואשם בכתב אישום מתוקן בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשתי עבירות של מעשה סדום, תוך גרימת חבלה והתעללות ועבירה של מעשה מגונה בכוח. על-פי כתב האישום ביום 15.10.2010 הוביל המשיב את המתלוננת, ילידת 1993, ממועדון הריקודים בתל אביב לחניון תת קרקעי. הוא משך בכוח בשערה, נישק אותה בכוח בפיה והכול בניגוד לרצונה. המשיב הפשיט את המתלוננת בכוח, תוך שהוא מצווה עליה לבצע בו מין אוראלי. הוא נשך את המתלוננת מספר פעמים בפניה. הוא השליך אותה בחוזקה על הארץ תוך שהיא נחבטת ברצפת אבן. המשיב לחץ על גרונה עד כדי חניקתה ואיים לפגוע בחייה אם תמשיך לבכות ולצעוק. המתלוננת העמידה פני מעולפת, אך המשיב סתר לה בזעם על פניה ונשך את לחייה. הוא החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, כאשר היא נאנקת מכאבים. במשך כחמש עשרה דקות רצופות, ביצע המשיב במתלוננת מעשי סדום, במהלכם הטיח את ראשה בכוח ברצפת אבן והיכה אותה בידיו. המתלוננת ניסתה להימלט, אך לאחר מרדף קצר היכה אותה המשיב בסטירות, נשך את פניה, והפיל אותה שוב ארצה. כתוצאה מהמעשים האמורים נגרמו למתלוננת פצעי שפשוף בלחיים, במרפקים, בברכיים, בירך שמאל ובגב. כמו כן נגרמו לה דימומים בלחי שמאל, פצע שריטה בסנטר, בירך שמאל וסדקים בפי הטבעת.

3.

ביום 7.11.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המשיב, על-פי הודאתו, בהסדר טיעון בכתב האישום המתוקן. ביום 14.2.2012 אושפז המשיב באופן כפוי במחלקה סגורה במב"ן. לבקשת המשיב הורה בית המשפט המחוזי על הגשת חוות דעת בעניינו, תוך התייחסות לשאלת כשירותו לעמוד לדין. בחוות דעת שהוגשה על-ידי הפסיכיאטר המחוזי ביום 7.3.2012 נכתב כי חלה החמרה במצבו הפסיכוטי ולכן הומלץ על הוצאת צו אשפוז. ביום 20.3.2012 לאור בקשת בית המשפט הוגשה חוות דעת משלימה לשאלת הכשירות לעמוד לדין, במסגרתה כתב ד"ר כספי כי המשיב אינו מסוגל לעקוב אחר ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו ולעמוד לדין והוא זקוק לצו אשפוז. הפרקליטות פנתה באופן עצמאי לפסיכיאטר המחוזי בבקשה להגשת חוות דעת נוספת. חוות דעת נוספת הוגשה על ידי ד"ר אלש יעקב בה נכתב כי המשיב כשיר לעמוד לדין. בדיון שנערך ביום 28.3.2012 הביע בית המשפט המחוזי את מורה רוחו מהתנהגות הפרקליטות, אשר פנתה בעצמה לפסיכיאטר המחוזי בהליך של מתן הוראות, מבלי שפנתה תחילה לבית המשפט ולסנגור. עיון בתיק מלמד כי נערך דיון נוסף בבית המשפט המחוזי ביום 29.4.2012 ובו טען בא כוח המשיב כי יהיה צורך להעיד את כל הפסיכיאטרים וכי יש צורך בקבלת חוות דעת מומחה מטעם הסנגוריה הציבורית.

4.

הואיל והמשפט לא הסתיים תוך תשעה חודשים הוגשה בשעתו בקשה ראשונה בהסכמה להארכת המעצר. בית משפט זה האריך את המעצר בתשעים יום נוספים החל מיום 12.10.11 (כבוד השופט ע' פוגלמן בבש"פ 7020/11). לאחר שהורשע המשיב הוגשה בקשה מוסכמת להארכת המעצר. בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו שלפי סעיף 61 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 האריך את מעצרו של המשיב ב – 90 יום נוספים, החל מיום 10.1.12.

4.

בבקשה הנדונה להארכת המעצר הדגישה המדינה את מסוכנותו של המשיב הנלמדת מהאכזריות שבה ביצע את מעשיו. נטען כי הארכת המעצר נדרשת גם בשל הצורך בבחינת מצבו הנפשי. מנגד טען ב"כ המשיב כי אין ליתן משקל רב להודאתו של המשיב הואיל וחזר בו מההודאה במסגרת התסקיר שהוגש. מצבו הנפשי, על-פי שתי חוות הדעת שהוגשו מטעם הפסיכיאטר המחוזי, מלמד שהמשיב אינו כשיר לעמוד לדין וכי יש מקום לשחררו ממעצר ותחת זאת להורות על צו אשפוז אזרחי.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה. די בקריאת כתב האישום המתוקן בו הורשע המשיב על-פי הודאתו, כדי ללמוד על מסוכנותו. המשיב הורשע בעבירות מין חמורות וקשות. הוא פגע במתלוננת פיזית ומינית תוך שימוש באלימות אכזרית וקשה.

6.

באשר לקצב המשפט, הרי שהמשיב הורשע והטיעונים לעונש היו אמורים כבר להישמע. אולם לאחר הרשעתו של המשיב חלה התפתחות, שלא הייתה צפויה, וזאת על רקע הידרדרות במצבו הנפשי של המשיב. הצדדים טענו ביחס לחוות הדעת הרפואיות לעניין מצבו הנפשי, אולם סוגיה זו אמורה להיבחן על ידי בית המשפט המחוזי. היה ולמסקנה שאליה יגיע בית המשפט המחוזי תהיה השלכה על שאלת המעצר, חזקה על בית המשפט המחוזי שישקול את העניין כנדרש. כך או כך, ההתפתחות האמורה מצדיקה את המשך המעצר עד לבירור העניין. הצורך במתן צו אשפוז ייבחן על ידי בית המשפט המחוזי ואין מקום להביע עמדה בשלב זה. על כן, אין מקום בשלב זה במסגרת הדיונית האמורה לשקול את טענת המשיב לפיה יש מקום למתן צו אשפוז אזרחי (להבחנה בין צו אשפוז אזרחי לצו אשפוז פלילי ראו דברי השופט מ' חשין בבש"פ 2305/00

פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4),289 (2000)). זאת במיוחד שבשלב זה הרשעת המשיב בפלילים בעינה עומדת. גם אם ההגנה תבקש לחזור בה מההודאה, הרי שיש מקום להאריך את המעצר על מנת שבית המשפט המחוזי יוכל לבחון את העניין כנדרש.

6.

אני נעתר אפוא לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 13.4.12, או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 21727-01-11.